זוכי הפרס

ד"ר ויקטוריה ג'ונסון, בוגרת מחזור 1974, גדלה בדיפ-הייבן ולמדה בתיכון מינטונקה, ממנו סיימה את לימודיה בשנת 1974. בוב סורנסון, חבר ילדותה ומי שהציע את מועמדותה לפרס, זוכר אותה כבר מגיל צעיר כ"מבריקה כל כך. כולם ידעו שהיא תגיע רחוק ותעשה דברים מדהימים".

"היא התעניינה במדעים מההתחלה", אמרה אמה של ויקטוריה, שירלי איסטווד ג'ונסון. "היא השקיעה בלימודים וקיבלה תמיכה ממורים מצוינים, שהבינו שיש לה עתיד מבטיח".

לאחר שסיימה את לימודיה ב-MHS, ד"ר ג'ונסון למדה במכללת סנט אולף, שם שיעור בווירולוגיה עורר את דמיונה והוביל אותה אל הדרך שהפכה אותה לרופאה חוקרת. כמו כן, היא למדה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מינסוטה, במרכז הרפואי דארטמות'-היצ'קוק ובמרכז למדעי הבריאות של אוניברסיטת קולורדו.

ד"ר ג'ונסון כיהנה כחברה במועצות ובוועדות יוקרתיות רבות, בנוסף להיותה מחברת ראשית או מחברת משותפת של יותר מ-98 מאמרים מדעיים שעברו ביקורת עמיתים, וכן של 12 סקירות ופרקים בספרים. בתפקידה כמנהלת תוכנית למחלות זיהומיות במשך שמונה שנים, היא הדריכה יותר מ-25 מתמחים במחלות זיהומיות, ולימדה והדריכה יותר מ-750 רופאים ו-100 סטודנטים לרפואה, שזכו לקריירות מוצלחות.

ד"ר ג'ונסון הלכה לעולמה באוקטובר 2023. היא נזכרת כמנהיגה, חוקרת, מנטורית, מורה ורופאה בעלת חמלה עמוקה. היא הותירה חותם היסטורי בזכות מחקריה בתחום הווירוסולוגיה ומחלות זיהומיות ובזכות עיסוקה הקליני. ד"ר ג'ונסון הייתה דמות מובילה הן במחקר בתחום ה-HIV/איידס והן בקידום נשים ברפואה, ומילאה תפקיד מרכזי בשילוב בדיקות עמידות לתרופות נגד HIV בסביבות קליניות ברחבי העולם.

"היא אהבה את מה שעשתה. היא נהנתה לפגוש את המטופלים שלה ולהתיידד איתם, כמו גם להדריך רופאים צעירים", נזכר ברוס בודנר, בעלה של ד"ר ג'ונסון. "דבר אחד שהיא נהגה תמיד לומר להם הוא: 'תכירו את המטופלים שלכם'. המשמעות האמיתית של זה היא להשקיע זמן ומאמץ כדי להכין ולסקור את ההיסטוריה הרפואית שלהם ביסודיות, כך שלא יהיו קיצורי דרך. עבודה קשה ומאמץ מצדכם הם כל כך חשובים בכל דבר שאתם רוצים לעשות."