זוכי הפרס

אן ריד מעולם לא הייתה חסידה גדולה של מסגרות. לכן, לאחר שנת לימודים שנייה לא מרשימה בתיכון, היא קפצה על ההזדמנות להשתתף בתוכנית "בית ספר בתוך בית ספר" במינטונקה, שבה התלמידים יכלו לעצב את תוכנית הלימודים שלהם בעצמם.

"זה היה מושלם עבור מישהי כמוני," היא אומרת. "אהבתי לחקור דברים לבד. היו שם הרבה אנשים שחקרו את הסביבה והעמידו את עצמם במבחן, וזה היה נהדר לראות את זה."

האווירה הפתוחה הזו התבררה כגורם מכריע בבניית קריירה מוזיקלית מגוונת וזוכת שבחים, שהשתרעה על פני ארצות הברית וקנדה.

"תוכנית 'בית הספר בתוך בית הספר' עזרה לי מאוד, כי כשאתה עצמאי, אתה צריך להיות מאוד עצמאי בבחירת הדרך שלך", אומרת אן.

היא למדה לנגן בגיטרה בגיל 12, וכשהגיעה לתיכון, היא כבר "הסתובבה עם הרבה נגני גיטרה מצוינים" וניגנה בקלרינט בס בתזמורת, שנוהלה על ידי דן גולדרט.

"התפעלתי מאוד מהתשוקה של דן למוזיקה ומהמסר שלו, שלפיו מוזיקה היא הרבה יותר מסתם נקודות שחורות על הדף", היא אומרת. "הוא עודד אותנו לחוש את המוזיקה."

השפעה משמעותית נוספת הייתה זו של המנחה שלה, מרי סקוי, שנטעה את הזרעים בנשמתה של כותבת השירים.

"היה לנו רשימת קריאה די מקיפה," אומרת אן. "מרי הייתה דמות מרכזית בהכרת הספרות, בשפה העשירה יותר ובאופן השימוש במילים. העובדה שהיו לי גם את דן וגם את מרי הייתה דבר מושלם בשבילי."

הקריירה המוזיקלית של אן הובילה אותה לכל מקום, מהמועדונים הקטנים ביותר ועד לפסטיבלי הפסטיבלים הגדולים ביותר תחת כיפת השמיים, וכלה בבמות התקשורת הארציות. לא משנה לאן היא מגיעה, היא תמיד תורמת 25 אחוזים מהכנסות סיבובי ההופעות שלה לצדקה, ומתמקדת במטרות המסייעות לנשים ולילדים, כמו תנועת הצופים "גירל סקאוטס" וארגון "הביטאט פור הומניטי".

"אני מרגישה שכשמקבלים מתנה כלשהי, צריך להחזיר טובה", היא אומרת.

גם מעריצי אן קיבלו מתנה, שהם נהנים ממנה כבר יותר מ-30 שנה.