זוכי הפרס

אן ריד מעולם לא הייתה ממש גדולה במבנה. אז אחרי שנה שנייה לא מרהיבה בתיכון, היא קפצה על ההזדמנות להיות בתוכנית "בית ספר בתוך בית ספר" במינטונקה, שבה תלמידים יכולים לעצב תוכנית לימודים משלהם.

"זה היה מושלם עבור מישהי כמוני", היא אומרת. "אהבתי לחקור דברים בעצמי. היו הרבה אנשים שחקרו ואתגרו את עצמם וזה היה נהדר לראות".

האווירה הפתוחה הזו הוכיחה את עצמה כמועילה ביצירת הקריירה המוזיקלית הענפה ועטורת השבחים שכיסתה את ארצות הברית וקנדה.

"בית הספר בתוך בית הספר מאוד עזר לי, כי כשאתה עצמאי, אתה צריך להיות מאוד מכוון את עצמך כדי לפלס את הדרך שלך", אן אומרת.

היא למדה לנגן בגיטרה כשהייתה בת 12, ועד שהגיעה לתיכון כבר "הסתובבה עם הרבה נגני גיטרה נהדרים" וניגנה בקלרינט בס בלהקה, אותה ניהל דן גלדרט.

"ממש נדהמתי מהתשוקה של דן למוזיקה ומהמסר שלו שמוזיקה היא הרבה יותר מהנקודות השחורות על הדף", היא אומרת. "הוא עודד אותנו להרגיש את המוזיקה".

השפעה גדולה נוספת הייתה היועצת שלה, מרי סקוי, שזרעה את הזרעים בתוך כותב שירים.

"הייתה לנו רשימת קריאה די יסודית", אומרת אן. "מרי הייתה המפתח להכיר לי ספרות, שפה אינטנסיבית יותר ואיך אנחנו משתמשים במילים. להיות גם דן וגם מרי היה דבר מושלם בשבילי".

הקריירה המוזיקלית של אן לקחה אותה לכל מקום, מהמועדונים הקטנים ביותר, דרך פסטיבלי החוצות הגדולים ביותר ועד לבמות המדיה הארציות. לא משנה לאן היא הולכת, היא תמיד תורמת 25 אחוז ממאמצי הסיור שלה לצדקה, תוך התמקדות במטרות שעוזרות לנשים וילדים, כמו הצופים ובית הגידול לאנושות.

"אני מרגישה שכשנותנים לך מתנה כלשהי, אתה נותן בחזרה", היא אומרת.

מעריציה של אן קיבלו גם מתנה, ממנה הם נהנים כבר יותר מ-30 שנה.