זוכי הפרס

במהלך 34 שנים, מצא את עצמו בראד בורד עושה את מה שהוא אוהב לעשות במקום שהוא הכי אוהב לעשות זאת.

"מעולם לא היה רגע שבו לא הרגשתי בר מזל להיות חלק ממה שראיתי כמחוז חינוך מהטובים ביותר שיש", אומר בורד על הקריירה שלו, שנמשכה בין השנים 1970 ל-2004 במחוז החינוך מינטונקה.

"בבתי הספר של מינטונקה תמיד הייתה מטרה, שאיפה למצוינות ותחושת שליחות להגיע לכל התלמידים ולענות על צרכיהם. איכות האנשים העובדים בבתי הספר, מההנהגה הבכירה ועד לדרגים הנמוכים ביותר, היא מדהימה. בנוסף לכל זאת, המחוז נהנה מתמיכתה של קהילה שמתייצבת בכל הזדמנות כדי להפוך את מחוז בתי הספר לטוב ביותר שהוא יכול להיות", אומר בורד.

מסיבות אלה, בורד אומר כי כשהוא מביט לאחור על הקריירה שלו כמורה, כמנהל מחלקת הספורט וכמנהל בית ספר, הוא מבין כי "לעולם לא היה רוצה לעסוק בשום דבר אחר או לעבוד בשום מקום אחר".

בורד, בוגר תיכון מינטונקה משנת 1966, מצא את משרתו הראשונה לאחר שסיים את לימודיו במכללת אוגסבורג כמורה לכיתה ו' בבית הספר היסודי "סניק הייטס". 12 שנים לאחר מכן, כאשר ירידה בהכנסות המדינה אילצה את מחוז החינוך לקצץ במספר רב של משרות הוראה, כולל זו שלו, בורד נשכר לתפקיד מנהל מחלקת הספורט בתיכון מינטונקה.

במהלך השנים הראשונות לקריירה שלו, בורד למד לתואר שני ולדוקטורט בניהול בתי ספר, ובשנת 1985 מונה למנהל בית הספר היסודי דיפ הייבן, שם ניהל את בית הספר עד שנת 1999.

במהלך כהונתו, מספר התלמידים בבית הספר גדל מכ-280 לכ-750, והנהלת בית הספר והצוות הצליחו להשיג את מטרתם להפוך את בית הספר לחלק אינטגרלי עוד יותר מהקהילה; העלייה המשמעותית במעורבות ההורים העידה על השגת מטרה זו.

כביטוי להישגיה, זכתה בית הספר "דיפ הייבן" בתואר "בית ספר לאומי מצטיין" מטעם משרד החינוך האמריקאי בשנת 1991. היותה בין הבודדים שנבחרו העניקה לבית הספר ולצוות המשוב על נקודות החוזק שלו ועל התחומים שבהם הוא יכול להשתפר עוד יותר.

"אני חושב שהפכנו לבית ספר טוב עוד יותר", אומר בורד.

בעוד שבית הספר המשיך להשתפר, בורד הקפיד שלא להפסיק לעולם לשפר את עצמו מבחינה מקצועית. בשנת 1998 הוענק לו פרס מילקן למחנכים, המכבד מורים ומחנכים מצטיינים ברחבי המדינה. הוא כיהן גם כנשיא איגוד מנהלי בתי הספר של מדינת מינסוטה והיה מעורב באופן פעיל בתוכנית Sci-MathMN, תוכנית הבוחנת דרכים שבהן מורים למתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה יכולים לשפר את מיומנותם המקצועית ובכך להעלות את הישגי החינוך במדינה.

בעוד שבורד מתייחס לכמה אנשים שעבד איתם לאורך השנים כאל המנטורים שלו, קורט קרפנטר, מנהל בית הספר היסודי "קליר ספרינגס", מכנה את בורד "המנטור שלו".

"בראד עזר לי להיות מורה טוב יותר, אדם טוב יותר, אב טוב יותר, ובסופו של דבר מנהל בית ספר שלמד ממנו כל כך הרבה", אומר קרפנטר, שהיה מורה בדיפ הייבן בתקופה שבה בורד כיהן כמנהל. "הוא עודד אותי לקחת סיכונים ולא לדאוג כל כך מלהיות פרפקציוניסט. זו הייתה אחת הכישורים הטובים ביותר שלו ואחת הסיבות שבגללן רבים ראו בו מנטור: הייתה לו היכולת לעודד אנשים להוציא את המיטב מעצמם".

רק במשך שנתיים בסוף שנות ה-90 מצא את עצמו בורד עובד מחוץ למחוז החינוך של מינטונקה. תקופה זו, במהלכה היה שותף להקמת בית ספר צ'רטר בסנט פול, חידשה את מרצו לחזור למחוז בשנת 2000, שם שימש במשך ארבע שנים כמנהל בית הספר היסודי מינוואשטה, עד שיצא לגמלאות.

"כמנהל בית ספר, תמיד הרגשתי שאחת המטרות העיקריות שלי היא לשמש כשומר על המטרה המשותפת ועל החזון של בית הספר", מציין בורד. "חשבתי שחלק גדול מכך הוא לעשות כמיטב יכולתי להכיר את המורים ולעזור להם לממש את נקודות החוזק שלהם, כדי שיוכלו לזכות בהצלחה רבה ככל האפשר בכיתה."

כיום הוא מתגורר באזור סיאטל עם אשתו, ליאן, וממשיך להיות מעורב מאוד בתחום החינוך. לא רק שהוא מאמן נבחרת טניס בתיכון, אלא שהוא גם עובד במסגרת "יוזמת החינוך של מכון פסיפיק" (Pacific Institute Education Initiative) ומלמד מאמנים, מורים, קבוצות, ארגונים, ספורטאים ואנשים אחרים כיצד למצוא ולהגשים את חלומותיהם על המגרש, בכיתה או בכל תחום אחר בחיים.

"אשתי אומרת שאני נכשל בפרישה," אומר בורד בצחוק. "ואני מניח שהיא צודקת. אבל החינוך הוא המקצוע שאני אוהב, וזה מה שאני רוצה לעסוק בו כל עוד אוכל."