זוכי הפרס

במהלך 34 שנים, בראד בורד מצא את עצמו עושה את מה שהוא אהב לעשות במקום שהוא אהב לעשות את זה יותר מכל.

"מעולם לא הרגשתי בר מזל להיות חלק ממה שחשבתי שהוא בסדר של מחוז בית ספר כמו שיש בכל מקום", אומר בורד על הקריירה שלו שנמשכה מ-1970 עד 2004 במחוז בית הספר מינטונקה.

"תמיד הייתה מטרה בבתי הספר של מינטונקה, חתירה למצוינות ומטרה להגיע לכל התלמידים ולענות על הצרכים שלהם. איכות האנשים שעובדים בבתי הספר, מראש ההנהגה ומטה, היא מדהימה. נוסף על כך, למחוז יש גיבוי של קהילה שפועלת בכל הזדמנות אפשרית כדי להפוך את מחוז בתי הספר לטוב ביותר שהוא יכול להיות", אומר בורד.

מסיבות אלה, בורד אומר שהוא מסתכל לאחור על הקריירה שלו כמורה, מנהל ספורטיבי ומנהל ומבין שהוא "לעולם לא היה רוצה לעשות שום דבר אחר או לעבוד במקום אחר".

בשנת 1966 סיים בורד את לימודיו בתיכון מינטונקה, וקיבל את עבודתו הראשונה במכללת אוגסבורג כמורה בכיתה ו' בבית הספר היסודי סניק הייטס. שתים-עשרה שנים מאוחר יותר, כאשר קיצוצים בהכנסות המדינה אילצו את המחוז לקצץ במספר רב של משרות הוראה, כולל שלו, נשכר בורד כמנהל הספורטיבי ב-MHS.

במשך מספר שנים במהלך הקריירה המוקדמת שלו, עבד בורד על התואר השני והדוקטורט שלו בניהול בתי ספר, ובשנת 1985 הוא מונה למנהל בית הספר היסודי דיפהייבן, שם הוביל את בית הספר עד 1999.

במהלך כהונתו גדל מספר הנרשמים לבית הספר מכ-280 תלמידים לכ-750, וההנהלה והצוות השיגו את מטרתם להפוך את בית הספר לחלק אינטגרלי עוד יותר מהקהילה; עלייה גדולה במעורבות ההורים הייתה עדות להשגת מטרה זו.

כהשתקפות של מה שהוא הפך להיות, Deephaven נקרא בית הספר הלאומי הסרט הכחול על ידי משרד החינוך של ארצות הברית בשנת 1991. היותה אחת הנבחרות הנדירות סיפקה לבית הספר ולצוות משוב על נקודות החוזק שלו ועל התחומים שבהם הוא יכול היה להצליח אפילו יותר.

"אני חושב שהפכנו לבית ספר אפילו טוב יותר", אומר בורד.

ככל שבית הספר המשיך להשתפר, הקפיד בורד לא להפסיק לשפר את עצמו מבחינה מקצועית. בשנת 1998 הוענק לו פרס מילקן למחנך, המוענק למורים ומחנכים מצטיינים ברחבי הארץ. הוא גם כיהן כנשיא איגוד מנהלי בתי הספר של מדינת מינסוטה והיה מעורב מאוד ב-Sci-MathMN, תוכנית שבוחנת דרכים שבהן מורים למתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה יכולים לשפר את אומנותם וכתוצאה מכך להעלות את ההישגים החינוכיים של המדינה.

בעוד שבורד מתייחס לכמה אנשים שעבד איתם לאורך השנים כמנטורים שלו, קורט קרפנטר, המנהל בבית הספר היסודי קליר ספרינגס, קורא לדירקטוריון שלו.

"בראד עזר לי להפוך למורה טוב יותר, לאדם טוב יותר, לאבא טוב יותר, ובסופו של דבר למנהל שלמד ממנו כל כך הרבה", אומר קרפנטר, שהיה מורה בדיפהייבן כשבורד היה מנהל. "הוא עודד אותי לקחת סיכונים ולא לחשוש כל כך מלהיות כזה פרפקציוניסט. זה היה אחד הכישורים הטובים ביותר שלו ואחת הסיבות לכך שרבים כל כך ראו בו מנטור: הייתה לו יכולת לעודד אנשים להיות במיטבם האישי".

רק במשך כמה שנים בסוף שנות ה-90 מצא עצמו בורד עובד הרחק ממחוז בתי הספר של מינטונקה. תפקיד זה, שהקים בית ספר צ'רטר בסנט פול, חידש את מרצו לקראת חזרתו למחוז בשנת 2000, שם בילה ארבע שנים כמנהל בבית הספר היסודי מינוואשטה לפני שפרש.

"כמנהלת, תמיד הרגשתי שאחת המטרות העיקריות שלי היא להיות שומרת המטרה המשותפת והחזון לבית הספר", מציינת ההנהלה. "חשבתי שחלק גדול מזה הוא לעשות כמיטב יכולתי להכיר את המורים ולעזור להם לממש את החוזקות שלהם כדי שיוכלו להצליח כמה שיותר בכיתה".

כעת, כשהוא מתגורר באזור סיאטל עם אשתו, ליאן, הוא עדיין מעורב מאוד בחינוך. לא רק שהוא מאמן נבחרת טניס בתיכון, אלא שהוא גם עובד עם יוזמת החינוך של מכון פסיפיק ומאמן מאמנים, מורים, קבוצות, ארגונים, ספורטאים ואנשים אחרים כיצד למצוא ולהגשים את חלומותיהם על המגרש, בכיתה או בכל תחום בחיים.

"אשתי אומרת שאני מתנגד לפרישה", צוחק בורד. "ואני מניח שהיא צודקת. אבל חינוך זו הקריירה שאני אוהב וזה מה שאני רוצה לעסוק בו כל עוד אני יכול".