זוכי הפרס

סגן-אלוף קורבי קוהלר (מחזור 1991) הקדיש את הקריירה שלו לשמירה על ביטחונה של מינסוטה, לאחר ששירת 32 שנים בצבא ארצות הברית ושלוש שנים כשוטר במשטרת מינטונקה. לאורך הקריירה המרשימה שלו, קוהלר עמד בראש מגזר המודיעין הצבאי הגדול ביותר במינסוטה, צבר למעלה מ-2,000 שעות טיסה במסוקים — מתוכן 300 שעות טיסה מבצעית — והוצב מספר פעמים בשטח המדינה כדי לסייע בטיפול במשברים הנובעים מאסונות טבע.

תשוקתו של קוהלר לתעופה החלה כבר בגיל צעיר, בהשראת סיפוריו של אביו, ותיק מלחמת וייטנאם, שסיפר לו על טיסה. הוא התגייס לצבא זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, ובכוונתו הייתה לשרת מספר שנים לפני שימשיך ללימודים אקדמיים. עם זאת, עד מהרה שינה את תוכניותיו, בחר להירשם לבית הספר לקצינים, ובהמשך הוסמך כקצין.

לאחר שסיים את הכשרת הקצינים, הגשים קוהלר את חלום הטיסה שלו כשהצטרף לתוכנית הכשרה לטיסה, שם למד להטיס את המסוקים עליהם חלם זה מכבר. לאחר בית הספר לטיסה, הוא שירת כקצין משטרה במינטונקה במשך שלוש שנים לפני שחזר לשירות צבאי במשרה מלאה. הוא קיבל תפקיד במשמר הלאומי, שם הטיס מסוקים במשך 23 שנים, במהלכן מילא תפקיד חיוני בכיבוי אש, התמודדות עם שיטפונות ומבצעי חירום מקומיים אחרים.

שירותו הצבאי של קוהלר הוביל אותו למקומות שונים ברחבי העולם, כולל פריסות בקוסובו (2003–2004), בעיראק (2007–2008) ובכווית (2014). הניסיון הרב שצבר הוביל אותו לזהות פערים משמעותיים בהכשרת אנשי מודיעין התעופה של הצבא, במיוחד במהלך פריסתו בעיראק. מחקרו המעמיק וממצאיו הובילו לשלושה מאמרים משפיעים, שאחד מהם הוכר כמאמר השנה של Aviation Digest לשנת 2013. מאמרים אלה הובילו להקמת קורס התמיכה המודיעינית בתעופה (ISTA), שטיפל ישירות בחסרים בהכשרה שזוהו על ידו.

במהלך שירותו בעיראק, הוא שיתף פעולה עם סמל ה-TACOPS של הגדוד שלו בפיתוח טקטיקות ואסטרטגיות חדשות שנועדו לצמצם את הסכנות הניצבות בפני מסוקים בקרב. טקטיקות אלה הוכחו כיעילות בקרב, ולאחר מכן שולבו במדריכי התעופה של הצבא, אשר נמצאים בשימוש עד היום.

בהרהור על הקריירה הענפה שלו, קוהלר משתף בתובנה המרכזית הזו: "היו פתוחים לכל הזדמנות או חוויה. הצבא הוא מקום מצוין לצבור חוויות כאלה. ראיתי דברים בכל רחבי העולם שלא הייתי רואה בשום דרך אחרת; זכיתי לעשות דברים שלא הייתי בטוח שאזכה לעשות אי פעם."