זוכי הפרס

דייוויד סטרנס קיבל השראה להיות מאמן בגלל אהבתו לטניס. עבודתו הראשונה כמאמן טניס הגיעה כשהיה בן 15 בלבד, והוא המשיך לאמן לאורך כל התיכון, וחזר שוב לקראת סוף הקולג'. טניס תמיד היה חלק משמעותי מחייו, הן על המגרש והן כמאמן. תשוקה זו הובילה אותו לאמן במינטונקה, שם נשאר במשך יותר מ -30 שנה.

סטרנס החל לאמן טניס נוער לבנות ולבנים במינטונקה בשנת 1990, ובסופו של דבר עבר לאמן את הנבחרות כמה שנים לאחר מכן. הוא נשאר בתפקיד זה עד סוף הקריירה שלו עד שפרש בשנת 2020. שנתה האחרונה של סטרנס כמאמנת הייתה השנה הטובה ביותר של נבחרת טניס הבנות בהיסטוריה של מינטונקה. לקבוצה היה רצף שיא של 14 ניצחונות ב-14 משחקים, 12 מהם הגיעו בתוצאה 0:7. שני המשחקים האחרים הסתיימו בתוצאה 6-1. באופן מרשים, שמונה מהבנות בקבוצה של סטרנס היו בעלות מאזן מושלם באותה עונה.

"זה באמת משמעותי כשאדם מבוגר מזהה בך כוח שאפילו אתה לא ראית, מוציא אותך מהעשבים השוטים ודוחף אותך לזרוח", אמר אחד משחקני העבר שלו, אבי שטייגר '15. "הוא דחף אותי והאמין בי יותר ממה שהאמנתי בעצמי, וזו אחת החוויות שלא יסולא בפז לילד".

מלבד אימון טניס, דייב סטרנס עבד גם כמורה לחינוך מיוחד בתיכון מינטונקה.

"הוא ממש אהב לעזור לאחרים לצמוח ולהתפתח, גם כשחקני טניס וגם כאנשים", הסביר ברנט סטרנס, בנו של דיוויד. "הוא היה נלהב להיות מאמן טרנספורמטיבי, שהיה יותר מסתם טניס. הוא אהב לראות ילדים מתפתחים למבוגרים צעירים, להכין אותם לפרקים הבאים בחייהם, בין אם בבית הספר, בספורט או מעבר לכך. אבא שלי היה כל מה שמאמן צריך לשאוף להיות – מנטור, חבר, דמות אב. הוא לא רק השיג הצלחה משמעותית בקריירת הטניס שלו, אלא גם עזר להדריך שחקנים צעירים רבים להצלחה בקולג'ים".

לאורך קריירת האימון של סטרנס, נושא עקבי היה אמונתו שלשחקניו כבר יש פוטנציאל לנצח ולהפוך לאני הטוב ביותר שלהם. סטרנס היה שם כדי להדריך אותם ולהראות שכל מה שהם צריכים לעשות זה לעבוד קשה ו"לתת לעצמך רשות לנצח" – ביטוי שהוא השתמש בו לעתים קרובות. השפעתו של סטרנס תורגש בקהילת בתי הספר במינטונקה עוד שנים רבות.