זוכי הפרס

ד"ר סטיבן ה. מיילס, קול מוביל בתחום האתיקה הביו-רפואית, פרופסור ורופא מוערך, מתמודד עם סוגיות קשות, מחפש את האמת ומחולל שינוי. אף שהישגיו השפיעו על חייהם של עשרות אלפים, מנקודת מבטו הוא רק עשה את מה שכל אדם משכיל ובעל ערכים היה עושה.

עבודתו של מיילס הובילה אותו הרחק מתיכון מינטונקה, אך שורשיה נטועים במיומנויות הבסיסיות שרכש שם. מורי האנגלית פאם ברגלנד, שהנחתה אותו לקרוא, וויליאם צ'ישולם, שהנחה אותו לכתוב, היו אלה שהציתו את הניצוץ שהוביל לשאיפותיו העתידיות. האישור שהעניקו לנער צעיר ומהורהר זה, שחרר בו תשוקה לידע ולאמת, וכן את האמצעים לחלוק אותם עם העולם.

הביו-אתיקה מכניסה ערכים משותפים לשיח עם מדע הרפואה והפרקטיקה הרפואית. כאיש אתיקה ביו-רפואית, מיילס זוכה לקרדיט על ביטול האזיקים בבתי אבות, קביעת צו "אל תחיו", הגנה על בחירות סוף החיים וחשיפת השותפות הרפואית בעינויים של אסירים בעיראק, באפגניסטן ובמפרץ גואנטנמו. הוא גם קטלג יותר מ-60,000 עמודים של מסמכים ממשלתיים למאגר נתונים הנגיש בספריית זכויות האדם באוניברסיטת מינסוטה (www1.umn.edu/humanrts).

מיילס נמשך לנושאים שרוב האנשים נמנעים מהם או לבעיות שאחרים מעדיפים לא להתעסק בהן. "כשהתחלתי לתעד עינויים, הרבה אנשים אמרו א) איכס, וב) לעולם לא תצליח להשיג משהו בעניין הזה. ובכל זאת, הצלחתי להשיג לא מעט", הוא אמר.

"בעיקרון, התפקיד שלי הוא להתעמק בדברים האלה ולומר: 'זה חשוב מכדי להתעלם מזה. לא אכפת לי אם זה גורם לכם אי-נוחות. גם הם בני אדם, ואתם צריכים להתמודד עם זה.' זו הקריירה שלי בקצרה."

מילס פעל לשיפור הטיפול הרפואי במחנות הפליטים בתפקידו כמנהל הרפואי של "הוועדה האמריקאית לפליטים" במשך 25 שנים. במסגרת תפקידו שימש כמנהל הרפואי הראשי של 45,000 פליטים בגבול תאילנד-קמבודיה, וכן הוביל פרויקטים בסודן, קרואטיה, בוסניה והרצגובינה, אינדונזיה ובגבול תאילנד-בורמה.

באוניברסיטת מינסוטה משמש מיילס כפרופסור לרפואה ולביו-אתיקה, כמחזיק הקתדרה על שם משפחת מאס לביו-אתיקה וכחבר סגל משויך בתוכנית ההתמחות בדיני בריאות ובביו-אתיקה בפקולטה למשפטים. הוא כיהן כנשיא האגודה האמריקאית לביו-אתיקה ומדעי הרוח וזכה בפרס על תרומה יוצאת דופן מטעם האגודה. בנוסף לתפקידים אקדמיים אלה, מיילס היה רופא פנימי פעיל, שטיפל בחולים לאורך כל הקריירה שלו עד לפני חודשים ספורים בלבד. מילס ידוע גם כמי שמאתגר אישים ציבוריים ופוליטיקאים בנוגע לטענותיהם, וחושף מדע פסאודו-מדעי בכל הזדמנות, פשוט כי הוא יכול.

הישגיו הרבים של סטיבן מיילס נבעו מנחישות בלתי נלאית, ממחקר קפדני וממיומנות בכתיבה. עם ארבעה ספרים, למעלה מ-20 פרקים ויותר מ-200 מאמרים אקדמיים שפורסמו, מיילס מכיר בכוחה של הכתיבה לחולל שינוי. ספרו הראשון, "שבועת היפוקרטס ואתיקה רפואית" (The Hippocratic Oath and the Ethics of Medicine), שראה אור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד ב-2004, מתעמק במשמעות המקורית ובהקשר של השבועה בת ה-2,400 שנה ומאיר את הרלוונטיות שלה בפרקטיקה הרפואית המודרנית ובהקשרים אתיים. שני ספריו הבאים, "Oath Betrayed: Torture, Medical Complicity and the War on Terror" (2006) ו-"Oath Betrayed: America's Torture Doctors" (2009), בוחנים את ההזנחה, ההתעללות והעינויים של אסירים ואת תפקידם של עובדי מערכת הבריאות במתקנים אלה.

מבין כל הפרסים הרבים שזכה בהם, הוא גאה במיוחד בפרס ג'ורג' אורוול על תרומה יוצאת דופן לכנות ולבהירות בשפה הציבורית, שהוענק לו על ידי המועצה הלאומית למורים לאנגלית (NCTE).

"בהתחלה זה ממש הדהים אותי," אמר מיילס, אבל אז הוא חשב על מורי האנגלית ב-MHS שהיוו לו השראה.

הבחירה ל"בוגר מצטיין" של תיכון מינטונקה היא כבוד שמילס לא מתכוון להמעיט בערכו. "זה ממש נחמד", הוא אמר. "בין אם הייתי זוכה בפרס ובין אם לא", הוא מוסיף, "הייתי משחק את הקלפים באותה צורה, כי היה שווה לשחק אותם".

עם ספר נוסף שנמצא כעת בעבודה, ואשר צפוי להתפרסם בהמשך השנה, מיילס ממשיך להביא את האמת לאור. מנקודת מבטו, העולם הוא מקום שבו כל אחד צריך לעשות כמיטב יכולתו, לנהוג נכון ולהגיע הכי רחוק שאפשר.