זוכי הפרס

הווארד יאנג בילה את קריירת ה-MHS שלו בהוראת לימודי חברה. הוא נהנה מהנושא, אבל התלמידים הם שהפכו אותו למיוחד.

"אני בטוח שהיו לי ילדים מאתגרים לאורך הדרך", צוחק הווארד. "אבל מה שאני זוכר הוא כל כך חיובי. במינטונקה יש קבוצה טובה להפליא של תלמידים. סטודנטים המגיעים ממשפחות עם שאיפות לתואר מתקדם עבור הצעירים שלהם. הם היו ילדי על להתמודד איתם".

הוא לימד היסטוריה עולמית. כאשר ראש המחלקה, ניק דאף, בנה לימודים רב-תרבותיים, הווארד קיבל מענקי פולברייט כדי להתכונן, ולאחר מכן לימד קורסי בחירה על סין והודו.

היו דגשים נוספים לאורך השנים.

"אחד השלבים הנעימים ביותר היה בתקופה שבה הציגו את הרעיון של חינוך שיתופי", אומר הווארד. "עשינו פעילויות קבוצתיות, לא רק הרצאות. התלמידים עזרו זה לזה לקבל את התשובה הנכונה, במקום לעשות זאת באופן פרטני. מאוד נהניתי מהטון הלא תחרותי הזה".

במהלך תקופה של חמש שנים שבה MHS הציע תוכנית ניסיונית בתוך בית הספר. הווארד עזר ללוות טיול מוטורהום לגרנד קניון, שם הם צעדו לתחתית וחנו במשך מספר ימים. הווארד התרשם עד כמה התלמידים כבר ידעו.

"הייתי ילד עירוני בלי הרבה ניסיון בקמפינג", הוא אומר. "הרבה מהצעירים היו מאוד מוכנים, ואני כבר לא הייתי הזריקה הגדולה. למדתי מהם".

הוא אימן את נבחרת הסקי לתקופה קצרה וליווה טיולי סקי.

"נהניתי מכל יום", הוא אומר. "להיות בחברת צעירים נתן לי אנרגיה. מעולם לא הרגשתי זקן עד שיצאתי לפנסיה".