זוכי הפרס

הווארד יאנג בילה את שנותיו בבית הספר התיכון MHS בהוראת מדעי החברה. הוא אהב את המקצוע, אך דווקא התלמידים הם שהפכו אותו למיוחד.

"אני בטוח שהיו לי ילדים מאתגרים לאורך הדרך," אומר הווארד בחיוך. "אבל הזיכרונות שלי הם חיוביים מאוד. במינטונקה יש קבוצה יוצאת דופן של תלמידים. תלמידים שמגיעים ממשפחות שיש להן שאיפות להשכלה גבוהה עבור ילדיהן. הם היו ילדים נהדרים לעבוד איתם."

הוא לימד היסטוריה עולמית. כאשר ראש החוג, ניק דאף, הקים את תוכנית הלימודים הבין-תרבותית, הווארד קיבל מלגות פולברייט לצורך ההכנה, ולאחר מכן לימד קורסי בחירה בנושאי סין והודו.

היו עוד רגעים בולטים לאורך השנים.

"אחד השלבים הנעימים ביותר היה התקופה שבה הונהגה שיטת החינוך השיתופי", אומר הווארד. "ערכנו פעילויות קבוצתיות, ולא רק הרצאות. התלמידים עזרו זה לזה להגיע לתשובה הנכונה, במקום לעבוד לבד. מאוד נהניתי מהאווירה הלא-תחרותית הזאת."

במהלך תקופה של חמש שנים שבה הציעה MHS תוכנית ניסיונית של "בית ספר בתוך בית ספר", סייע הווארד בליווי טיול בקרוואן לגרנד קניון, שם הם ירדו ברגל עד לתחתית הקניון וחנו שם במשך מספר ימים. הווארד התרשם מכמות הידע שהצטיידו בה התלמידים כבר אז.

"הייתי ילד עירוני בלי הרבה ניסיון בקמפינג", הוא אומר. "רבים מהצעירים היו מוכנים היטב, ואני כבר לא הייתי ה'כוכב' של המקום. למדתי מהם."

הוא אימן את נבחרת הסקי לתקופה קצרה וליווה טיולי סקי.

"נהניתי מכל יום", הוא אומר. "השהייה בקרבת צעירים מילאה אותי באנרגיה. מעולם לא הרגשתי זקן עד שיצאתי לפנסיה."