זוכי הפרס

ג'יימס טרנר, בוגר מחזור 1969, רופא מרדים מנוסה, נסע מדי שנה לגואטמלה במשך 20 שנה עם צוות כירורגי מתנדב כדי לסייע לאלה שאין להם גישה לטיפול רפואי הולם.

בתחילה למד טרנר הנדסה באוניברסיטת מישיגן, בהשראת אביו. אולם, לאחר שהחל לעבוד במחלקה להנדסה ביו-רפואית, התעורר בו עניין בהנדסה ביו-רפואית. הדבר הוביל אותו להפוך למומחה לטיפול נמרץ, והוא עשה את התמחותו בהרדמה.

כרופא מרדים פעיל, טורנר רצה ליצור לעצמו אורח חיים בריא ומאוזן. הוא החל לצייר והתנדב במשימות רפואיות בשנת 1998. "בהתחלה מילאתי את מקומו של רופא מרדים שלא יכול היה לצאת למשימה במשך שנה, והתכוונתי לנסוע רק באופן זמני, אבל כל כך אהבתי את זה שרציתי לחזור", אמר טרנר. צוות של 40-50 אנשי רפואה נסע לגואטמלה לשבועיים בכל שנה. הם נסעו לעיירות קטנות שלא היו בהן בתי חולים וסיפקו שירותים רפואיים חינם. עד שהגבלות מצד הממשלה אילצו אותם לפעול בצורה אחרת.

בשנת 2009 שמע טרנר על בית חולים בלייק אטיפה שבגואטמלה, שהוחרב במפולת בוץ והיה זקוק נואשות למתנדבים ולתרומות. טרנר תיאם עם בית חולים מקומי בארצות הברית את תרומתן של מכונות הרדמה ישנות, שבדרך כלל היו מוחזרות ליצרן — מה שהיווה שדרוג משמעותי עבור בית החולים בגואטמלה. במשך עשר השנים הבאות הוא נסע עם קבוצה של כ-25 אנשים לבית החולים כדי להתנדב ולתרום מזמנו וממומחיותו.

"מה שהכי שימח אותי היה שכאשר מתחילים ממקום שבו אין לך כלום, אתה מוסיף קצת, וזה מפעיל שרשרת שלמה של אנשים אחרים שמצטרפים", אמר טרנר.

מסעותיו היוו השראה גם לבניו, שהצטרפו אליו לפחות פעם אחת כדי שיוכלו לראות את ההשפעה שהייתה לו. בנו האמצעי, כיום בן 33, הושפע כל כך ממסע המשימה, עד שהוא חזר לשם במשך תשע השנים הבאות והפך למנתח.

בשנת 2018 פרש טרנר מעיסוקו וממסעותיו השנתיים למטרות מיסיונריות. "הסיבה לא הייתה שלא רציתי לחזור", אמר טרנר. "העבודה שלי היא אינטנסיבית מספיק, כך שאם אני לא מתאמן באופן קבוע, לא הרגשתי שאני יכול לבצע אותה כראוי".

"גדלתי כאישה לבנה ובעלת פריווילגיות, ואני מרגישה שתפיסת העולם שלי הייתה מוגבלת מאוד מכיוון שלא חוויתי את הרב-תרבותיות", אמרה טרנר. "כשהתחלתי לעסוק בעבודת מיסיון ולעבוד בסביבה ענייה, בתרבות ספרדית, זו הייתה חוויה מלמדת ביותר. זה הרחיב את תפיסת העולם שלי והראה לי שיש כבוד וערך אמיתיים באנשים שאין להם הרבה כסף ואינם נהנים מפריווילגיות כמוני."

לתלמידי מינטונקה כיום, טורנר ממליץ למצוא זמן להתנדב. "התמורה מההתנדבות עולה בהרבה על ההשקעה", אמר טורנר. "חפשו דרך לתרום מעצמכם ותזכו לתמורה פי עשרה".