זוכי הפרס

גם אם אתם לא מכירים את השם קני הולמן, יש סיכוי לא רע ששמעתם אותו מנגן בסקסופון שלו – לא משנה באיזה סוג של מוזיקה אתם עוסקים. קני הקליט עם כולם, מג'נט ג'קסון ורוד סטיוארט ועד בילי גרהאם וטוני בנט. הוא עשה מוזיקה לפרסומות עם דיאן קיטון, השתתף בהצגות בברודוויי והופיע עם תזמורת מינסוטה, פרינס ופחות או יותר כל מי שביניהם.

והכל התחיל כשהוא עשה את הרכב כלי הנשיפה של תיכון מינטונקה כתלמיד כיתה י"ב.

"זה מה שבאמת גרם לי להתניע", אומר קני. "מנהל הלהקה שלי, דן גלדרט, תמך מאוד וממש דחף לרמה גבוהה של הישגים. הוא לקח אותנו להרבה תחרויות ודאג שההופעה תהיה חלק גדול מהתרבות".

גלדרט גם עזר לקני לגלות משהו שהוא לא ידע על עצמו. "הוא ביקש ממני לשיר תו ואז להשמיע לו אותו", אומר קני. "הוא גילה שיש לי פיץ' מושלם. דברים התחילו לזוז מהר אחרי זה. ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות".

נקודת מפנה גדולה נוספת הייתה כאשר מנהיג הלהקה האגדי וודי הרמן הופיע בתיכון במהלך שנתו הראשונה של קני, ואחריו הסקסופוניסט המקצועי דיק אוטס בשנה שלאחר מכן.

באותה תקופה קני כבר התאמן כשבע שעות ביום ומילא תפקידים בהופעות ברחבי העיר.

"אני אסיר תודה על ההוראה והאכפתיות שאנשים היו מפגינים, בין אם זה מורים שעשו את הצעד הנוסף או אנשים אחרים שעזרו לי ליצור קשרים", הוא אומר. "הייתה הרבה אנרגיה בתיכון, והיה כיף להיות סביב זה. התוכנית של הלהקה הייתה די גדולה, אבל היו לי חברים בהרבה להקות שונות".

מגוון החברים הזה צץ שוב ושוב במהלך הופעותיו, שבהן אנשים ניגשים אליו לעתים קרובות אחרי הופעה ומספרים לו על קשרי המינטונקה שלהם - קשרים שקני לעולם לא היה רוצה לנתק.

"אנשים אמרו לי, 'למה שלא תעבור לניו יורק או ללוס אנג'לס?'", הוא אומר. "אין סיכוי. זה האזור שאני רוצה להיות בו. זה פשוט מקום סולידי להיות בו".