זוכי הפרס

לין ג'ונסון אואנס לא רק סיימה את לימודיה במינטונקה בשנת 1962, אלא גם חזרה למחוז כמורה. היא בילתה את כל 46 שנות הקריירה שלה כמורה בכיתה ב' בדיפ הייבן, שם העניקה השראה לילדים צעירים וגרמה להם להתעניין.

"היא זוכה להכרה מתמדת על מאמציה למען תלמידיה, ואוהבת באמת את מה שהיא עושה. ניכר בבירור שתלמידיה אוהבים אותה בחזרה. תלמידיה זוכרים אותה ומעריכים אותה גם שנים רבות לאחר שסיימו את לימודיהם בתיכון. חיבתם אליה ניכרת היטב", מסבירה קארן אנדרסון רובידו.

ג'ין קראק, עמיתתה וחברתה, אמרה כי "לין היא מורה יעילה, אכפתית, כריזמטית ויצירתית ביותר. ההורים התרגשו לא פחות מהתלמידים כששויכו לכיתתה. התשוקה של לין להוראה באה לידי ביטוי מדי יום, כשהיא חיברה את התלמידים בהתלהבות לשיעורים משמעותיים ומאתגרים."

כשמשוחחים עם לין, ניכר כי הקשרים עם התלמידים והמשפחות תמיד עמדו בראש סדר העדיפויות שלה. "אני לא יודעת אם ההורים אי פעם מבינים עד כמה כל ילד חשוב למורה. אנחנו חושבים על הילדים כל הזמן – בערבים, בסופי שבוע, במהלך הקיץ", מסבירה לין. "יש משהו בתלמידים שמרומם את הרוח וגורם לך לצפות בכיליון עיניים לכל יום חדש. אני פשוט, פשוט, פשוט אוהבת את זה!"

אחת הפעילויות האהובות עליה עם תלמידיה הייתה ללמד אותם על הטבע. הם היו לומדים על חרקים וצפרדעים תוך כדי טיולי טבע בפארק ברטון, הממוקם מאחורי בית הספר, ועד למפרץ קרסון. הם היו חוקרים את האגם, ורושמים את כל מה שראו במחברותיהם. לעתים הטיולים הללו היו "טיולי אופניים" שכללו טיפים לבטיחות ברכיבה על אופניים וביקורים במרכז הטבע היילנד או בפארק ת'ורפ.

"הכלל העיקרי שלנו בטיולי הטבע האלה היה שאסור לרדוף אחרי דבורים," צוחקת לין. "הטיולים האלה היו גולת הכותרת עבור התלמידים, והם תמיד חיכו להם בכיליון עיניים."

כשנשאלה על הצטרפותה ל"היכל התהילה" של סגל המורים, הבהירה לין כי זהו כבוד שהיא חולקת עם כל המורים המסורים בדיפ-הייבן ובכל רחבי המחוז.

"זה פשוט לא יאומן עד כמה המורים יצירתיים וכמה אנרגיה הם משקיעים בעבודתם. זה בולט במיוחד עכשיו, כשאני כבר בפנסיה," אומרת לין. "אם כי מדי פעם עדיין אפשר למצוא אותי בכיתות כממלאת מקום. אני פשוט לא מצליחה להתרחק!"