זוכי הפרס

ריצ'רד מרטין הוכר על ידי רבים על הקריירה יוצאת הדופן שלו בת 43 השנים בשירות הפארקים הלאומיים.

ריצ'רד סיים את לימודיו בתיכון מינטונקה בשנת 1956. הוא היה לאדם הראשון במשפחתו שלמד בקולג' וסיים את לימודיו בשנת 1962 עם תואר ביערנות מאוניברסיטת מינסוטה. ריצ'רד אמר שהעבודה הקשה שהשקיע בחינוך שלו נבעה מהתמיכה שקיבל ממינטונקה: "המסר העמוק שקיבלתי היה 'אתה תמיד יכול להשתפר'", אמר.

ריצ'רד החל את הקריירה שלו כריינג'ר בפארק הלאומי אולימפיק בשנת 1962. לאחר מכן, הוא עבר לפארק הלאומי הר ריינייר ולאחר מכן לפארק הלאומי יוסמיטי כדי להיות פקח מחוז העמק, שנחשב לאחת מעבודות הריינג'ר המחוזיות המאתגרות ביותר במערכת הפארקים הלאומיים.

כאשר המלכה אליזבת השנייה נסעה ליוסמיטי בשנת 1976, ריצ'רד שימש כמפקד האירוע בביקורה. ריצ'רד וצוותו היו בין הראשונים בארצות הברית שהשתמשו במערכת פיקוד התקרית, מערכת ששימשה בעבר בעיקר לשריפות וחיפושים והצלה, וכיום משמשת את שירות הפארקים הלאומיים ומשמר החופים של ארצות הברית.

לאחר מכן קודם ריצ'רד לתפקיד מפקח בפארק הלאומי ראנגל סנט אליאס באלסקה, שם עבד בהסברה לאנשים החיים בפארק ובקרבתו על בטיחות והגנה על חיות הבר המגוונות מפני ציידים.

"מה שאני הכי אוהב זה שזה המקום הכי פרוע שהייתי בו", אמר ריצ'רד בהתייחסו לתקופתו באלסקה. "אני מעריך את ההזדמנויות ששירות הפארקים ותושבי המדינה נתנו לי לחוות את זה".

לאחר מכן, הוא עבר לוושינגטון הבירה כדי לעבוד כמנהל משאבי הפארק והגנת המבקרים פקח הפארק. המעבר עבור ריצ'רד היה שינוי מוחלט: "עברתי מאחד המקומות הפרועים ביותר, שבו המסעדה הקרובה ביותר הייתה במרחק של כשעה וחצי ושעתיים נסיעה, לדירה קטנה שם בוושינגטון הבירה, שם יכולתי ללכת ליותר מ-50 מסעדות", הוא אומר.

לא רק הסביבה העירונית החדשה הייתה שונה, אלא גם העבודה. על השתתפותו בפגישות ובשימועים בקונגרס אמר ריצ'רד: "הפוליטיקה הייתה הלם עבורי".
לאחר שהותו בוושינגטון הבירה, עבר ריצ'רד לפארק הלאומי עמק המוות, שם עבד עם הקהילה האינדיאנית בטימבישה שושוני כדי להגיע להסכם עם שירות הפארקים לשיקום המולדת.

"כשעזבתי את עמק המוות כדי ללכת לפארק הלאומי סקויה, [הטימבישה שושון] הפכה אותי לחבר כבוד בשבט. אני מוקיר את זה".

כשהוא מסתכל על מה שתלמידי מינטונקה עושים היום, ריצ'רד מלא תקווה לגבי העתיד. "בכל הנוגע לחבר'ה צעירים שיצאו מתיכון מינטונקה, לא יכולתי להיות אופטימי יותר", אמר.

העצה שריצ'רד היה נותן לתלמידים של היום היא אותה עצה שהוא קיבל מהמנטורים שלו במינטונקה: "אתה תמיד יכול להשתפר".