זוכי הפרס

כשרבין פיליפס החלה את לימודיה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נורת'ווסטרן, היא ידעה שהיא רוצה לתרום לטובת הכלל. לאחר שקיץ של עבודה בארגון לסיוע משפטי, בתקופה של קיצוצים קיצוניים בתקציב ואפשרויות תעסוקה מוגבלות, הבינה רובין כי זו אינה בחירה מעשית עבור משרתה הראשונה. היא החליטה לעסוק בעריכת דין פרטית ולהתנדב בארגונים הפועלים למען האינטרס הציבורי.

כעורכת דין, רובין עבדה במשרד עורכי הדין "בריגס ומורגן". מתוך מחויבות לתשוקתה, היא התנדבה והקדישה את זמנה וכישוריה לארגונים כגון "שירותים משפטיים אזוריים בדרום מינסוטה", "פרויקט האיידס של מינסוטה" ו"הסנגורים למען זכויות האדם". לא עבר זמן רב עד שהבינה שזה פשוט לא מספיק.

לאחר שבע שנים עזבה רובין את משרד עורכי הדין וקיבלה על עצמה את תפקיד מנהלת תוכנית זכויות האדם של נשים בארגון "The Advocates for Human Rights". בתפקיד זה השתלבו כישוריה והתשוקה שלה.

"אני מאמינה שלכולנו יש אחריות להפוך את העולם למקום טוב יותר מזה שמצאנו", הסבירה רובין. "באמצעות פעילותנו למען זכויות האדם של נשים, אנו משפרים את החוקים ואת אופן פעולתו של המערכת המשפטית כדי להגן על נשים מפני אלימות במדינות ברחבי העולם וגם כאן, אצלנו בבית."

בשנת 2002, רובין קיבלה קידום לתפקיד מנכ"לית. בתפקיד זה, היא מפקחת על כל תוכניות הארגון "The Advocates", כולל בית ספר בנפאל המיועד לילדים עניים, שאחרת היו נאלצים לעבוד כילדים עובדים. אחת הילדות במחזור הראשון של בית הספר סיפרה לרובין עד כמה היא רצתה נואשות להיות הראשונה במשפחתה שלומדת בבית ספר. הוריה וחמש אחיותיה הגדולות עבדו כולן בשדות. הילדה התחננה, אך הוריה לא רצו שתלך. לבסוף, אחיותיה עזרו לשכנע את הוריה לשלוח אותה לבית הספר. כיום היא לומדת באוניברסיטה, ולפניה עולם שלם של אפשרויות. כשנשאלה כיצד השכלתה שינתה את משפחתה, אמרה הילדה: "עכשיו כל אחיותיי שולחות את בנותיהן לבית הספר".

"אני נרגש להציע לאנשים הזדמנויות לעסוק בעבודה בתחום זכויות האדם. זה משפר את חייהם של אלה שמקבלים את הסיוע, כמו גם את חייהם של המתנדבים." לדוגמה, בתוכנית אחרת של הארגון "The Advocates" פועלים יותר מ-400 עורכי דין מתנדבים המטפלים בתיקים של מבקשי מקלט חסרי אמצעים. לא רק שהם מספקים שירותים משפטיים איכותיים ומצילים חיים, אלא שרבים מהם אומרים כי העבודה הזו היא המספקת ביותר שביצעו אי פעם.

כשרובין נזכרת בתקופתה בתיכון מינטונקה, אין חוויה אחת ספציפית שבולטת במיוחד. במקום זאת, דווקא תרבות ההצלחה הכללית היא שהשפיעה עליה יותר מכול.

"המורים התייחסו אלינו בהתאם לרמתנו ועזרו לנו להשיג את המטרות שלנו. אני מאוד אסירת תודה על התמיכה וההערכה שקיבלתי מכל הצוות, ולא רק מהמורים. התייחסו אלינו כאילו הצלחה היא האפשרות היחידה", סיפרה רובין.

באשר לבוגרים הטריים, העצה שלה פשוטה: "לכו אחרי התשוקה שלכם. תאהבו את מה שאתם עושים ואל תפחדו ללכת לאן שהחיים יובילו אתכם. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו במקומות נפלאים שלא חלמנו אפילו שהם אפשריים."