זוכי הפרס

קייט מולהרן, שגדלה בבית עם פרופסור גרמני, פיתחה עניין מוקדם בשפות זרות שהתעצם בכל שלב בקריירה האקדמית והמקצועית שלה.

בתיכון, אנגלית הייתה המקצוע האהוב על קייט. "זה היה שונה מכל שיעור אחר", היא מסבירה, "דיברנו על דברים אמיתיים".

היא זוכרת במיוחד את שיעור האנגלית של גב' ואן פילסום. השיעור הזה הוא ש"לימד אותה ספרות היה חשוב", וזו הייתה הפעם הראשונה שמישהו אמר לה, "את יכולה לכתוב".

קייט, סטודנטית יצירתית וחדורת מוטיבציה, הייתה פעילה בתיאטרון ב-MHS, בנוסף להצטיינות בלימודים. תוך שהיא מקבלת עידוד ממורותיה לאנגלית, היא הוכרה גם כתלמידה מוכשרת בספרדית וביפנית. למעשה, היא הייתה אחת מחמש תלמידות מינטונקה בלבד שנרשמו לשיעור יפנית ב-MHS בשנה הראשונה שלה. כבוגרת סיימה את לימודיה במחזור 2000.

אחרי התיכון קייט למדה בקלארק קולג' והמשיכה ללמוד שפות, במיוחד יפנית וספרדית. בקולג' היא נמשכה לחינוך ולהזדמנות לעבוד עם השפה באופן ישיר יותר. היא מצאה את ההזדמנות הזאת בחיל השלום האמריקאי.

חודשיים לאחר שסיימה את לימודיה בקולג' (שם שוב זכתה להערכה רבה) היא עזבה בשליחות לכף ורדה, מערב אפריקה מתוך כוונה לעשות משהו "שונה באופן יוצא דופן".

ושונה זה היה. קייט בילתה שנתיים באפריקה, שם לימדה אנגלית כשפה שנייה ליותר מ-300 תלמידי תיכון. היא פיתחה תוכנית לימודים, מחנה קיץ לאמנות לילדים בגילאי יסודי והשפיעה על חייהם של מאות תלמידים ומשפחות אפריקאיות באמצעות עבודתה.

עכשיו בחזרה במינסוטה, קייט ובעלה טוני, גם הוא בוגר מחזור 2000, עובדים וחיים במקום. קייט עובדת עבור מערכות הספריות של מחוז הנפין וממשיכה למצוא דרכים לחקור את התשוקה שלה, כמו ללמוד שפה חדשה אחרת – ערבית. כתומכת נלהבת בחינוך, קייט אסירת תודה למוריה במינטונקה ולהכנה שקיבלה לעשות כל מה שחלמה.