זוכי הפרס

כמי שגדלה בבית שבו אביה היה פרופסור לגרמנית, קייט מולהרן פיתחה עניין בשפות זרות כבר בגיל צעיר, עניין שהלך והתעצם לאורך כל שלבי הקריירה האקדמית והמקצועית שלה.

בתיכון, אנגלית הייתה המקצוע האהוב על קייט. "זה היה שונה מכל שיעור אחר", היא מסבירה, "דיברנו על דברים אמיתיים".

היא זוכרת במיוחד את שיעורי האנגלית של הגברת ואן פילסום. השיעורים האלה הם ש"לימדו אותה שספרות היא דבר חשוב", והם היו הפעם הראשונה שמישהו אמר לה: "את יודעת לכתוב".

קייט, תלמידה יצירתית ומלאת מוטיבציה, הייתה פעילה בתחום התיאטרון בבית הספר התיכון מינטונקה (MHS), בנוסף להישגיה האקדמיים המצטיינים. היא זכתה לעידוד מצד מורי האנגלית שלה, אך גם הוכרה כתלמידה מוכשרת בלימודי ספרדית ויפנית. למעשה, היא הייתה אחת מחמשת התלמידים היחידים במינטונקה שנרשמו לקורס ביפנית בבית הספר התיכון מינטונקה (MHS) בכיתה י"א. בכיתה י"ב היא סיימה את לימודיה כמצטיינת המחזור של שנת 2000.

לאחר סיום התיכון למדה קייט במכללת קלארק והמשיכה ללמוד שפות, ובפרט יפנית וספרדית. במכללה נמשכה לתחום החינוך ולהזדמנות לעסוק בשפה באופן ישיר יותר. היא מצאה את ההזדמנות הזו ב"חיל השלום" האמריקאי.

חודשיים לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטה (שם שוב הייתה המצטיינת של המחזור), היא יצאה למשימה בקייפ ורדה שבמערב אפריקה, מתוך כוונה לעשות משהו "שונה במיוחד".

וזה אכן היה שונה. קייט בילתה שנתיים באפריקה, שם לימדה אנגלית כשפה שנייה ליותר מ-300 תלמידי תיכון. היא פיתחה תוכנית לימודים ומחנה קיץ לאמנות לילדים בגילאי בית הספר היסודי, והשפיעה על חייהם של מאות תלמידים ומשפחות אפריקאים באמצעות עבודתה.

כיום, לאחר שחזרו למינסוטה, קייט ובעלה טוני, גם הוא בוגר מחזור 2000, עובדים ומתגוררים באזור. קייט עובדת במערכת הספריות של מחוז הנפין וממשיכה לחפש דרכים לממש את התשוקה שלה, כמו לימוד שפה חדשה נוספת – ערבית. כתומכת נלהבת בחינוך, קייט אסירת תודה למוריה במינטונקה ולהכנה שקיבלה, אשר איפשרה לה להגשים את כל חלומותיה.