זוכי הפרס

לומר שחווית התיכון של שרה לארסון הייתה מגוונת עשוי להיות תיאור מצומצם מדי. בנוסף ללוח זמנים אקדמי תובעני, שרה הייתה מעורבת עמוקות בתוכניות מוזיקליות, כולל מקהלה ותזמורת, שם ניגנה בהרכב הנשיפה של MHS והייתה המנהלת התלמידתית של הרכב כלי הנשיפה. היא גם שימשה כספרנית במחלקה לתזמורת, וזכתה לכינוי "ילדת מועדון הספרים" ברחבי בית הספר, בזכות עבודתה כדוברת של מועדון התלמידים הזה. אהבתה השנייה הייתה תוכנית התנדבות בשם Reach Out Volunteers. התוכנית התמקדה במעשים אקראיים של נדיבות והייתה ההיכרות הראשונה שלה עם סוגיות בינלאומיות. שרה גילתה שחלק מרגעי ההוראה והלמידה המשמעותיים ביותר שלה במינטונקה היו באמצעות פרויקטים מיוחדים אלה.

כדי להכין אותה עוד יותר לעתידה בחברה גלובלית, שרה מציינת את שיעורי תוכנית הבגרות הבינלאומית (IB) כאחד ההיבטים הטובים ביותר בלימודיה בתיכון.

"המורים התמקדו ביצירתיות ובחקירת ההיסטוריה. עודדו אותי לחשוב בעצמי, וזה היה כל כך משחרר ומרגש", מסבירה שרה.

לאחר שסיימה את לימודיה במינטונקה בשנת 2008, למדה שרה באוניברסיטת ייל, שם התמחתה באנתרופולוגיה. מטרתה הייתה, ועדיין נותרה, להיות "השפעה חיובית בעולם באמצעות עבודה עם אנשים והבנתם, כמו גם הבנת התרבויות והאמונות הייחודיות שלהם". במהלך לימודיה בייל, ניתנה לה ההזדמנות לנסוע לקניה בשיתוף עם אחד הארגונים שעבורו סייעה בגיוס כספים עוד בתקופתה במינטונקה.

"החוויה הזו הפכה את הכול לממשי יותר עבורי. אלה היו אנשים אמיתיים, הם הפכו לחברים שלי, והייתי מעורב בגורלם באותה מידה שהייתי מעורב בגורלי שלי."

בזמן לימודיה באוניברסיטה, שרה החלה לשיר במקהלת השפה הסלאבית של ייל. זה היווה המשך והרחבה נהדרים לרקע המוזיקלי שלה מבית הספר התיכון MHS, והצית בה תשוקה למוזיקה עממית. שרה ממשיכה לשיר באופן מקצועי בהרכב המופיע ברחבי המדינה בשם "טריו נייטינגל", העוסק בסיפוריהן של נשים ממזרח אירופה והבלקן.

לאחר שסיימה את לימודיה בייל עם תואר ראשון ותואר שני, קיבלה שרה מלגת מחקר ב"מרכז לפיתוח אפריקה" (African Development Center) בערים התאומות. מיניאפוליס מהווה מרכז חשוב לקהילות ממזרח אפריקה, והיא התלהבה מהאפשרות למצוא דרכים לתמוך בקהילה זו במינסוטה. מלגה ראשונית זו הובילה בסופו של דבר לתפקידה הנוכחי כמנהלת קשרי קהילה ופיתוח במוזיאון הסומלי של מינסוטה.

"כל יום אני גאה ומרגישה כבוד לעבוד בקהילה שיש בה כל כך הרבה יופי ועושר. גם המזרח-אפריקאים במינסוטה מתמודדים עם אתגרים קשים, אך המציאות היומיומית של האנשים אינה מוכרת מחוץ לגבולות הקהילה. רוב מה שאתם רואים בתקשורת על סומליה הוא פיראטים, רעב, טרור ומלחמה. ובכל זאת, יש כאן למעלה מ-40,000 אנשים ממוצא סומלי שחיים ממש כאן כשכנינו. אני רואה כיצד הקהילה הזו הופכת לנושא של פילוג פוליטי ואי-הבנה כה גדולים, ושל סובלנות כה מועטה כלפי האנושיות האמיתית של האנשים. כשאני חושבת על העבודה שלי, כל זה עלול בקלות להפוך למשתק, אך במוזיאון הסומלי אני עובדת עם אנשים מעוררי השראה בעלי חזון ברור עבור הקהילה הרחבה שלנו. אני לומדת כל כך הרבה ובאופן מעמיק. אני מרגישה בר מזל להיות במצב יוצא דופן זה, ואני מקווה לעזור לגשר על חלק מהפערים הללו באמצעות העבודה שלי."

כשנשאלה איזו עצה היא הייתה נותנת לבוגרים טריים, שרה מעודדת אנשים לחשוב יותר על האדם שהם רוצים להיות ועל ההשפעה שהם רוצים להותיר בעולם, ופחות על מה שאחרים מצפים מהם.

"לחשוב מחוץ לקופסה זה נהדר. רעיונות יצירתיים ורחבי אופקים הם אלה שגורמים לאחרים לקום מכיסאותיהם ולהצטרף אליך. רדוף אחרי מה שאתה רוצה ללמוד, גם — ובמיוחד — אם אינך מכיר אף אחד אחר שעוסק בכך."