זוכי הפרס

לומר שהחוויה של שרה לארסון בתיכון הייתה מקיפה עשויה להיות לשון המעטה. בנוסף ללוח זמנים אקדמי קפדני, שרה הייתה מעורבת עמוקות בתוכניות מוזיקה, כולל מקהלה ולהקה, שם ניגנה באנסמבל כלי הנשיפה MHS והייתה מנהלת הסטודנטים של אנסמבל כלי נשיפה. היא שימשה גם כספרנית במחלקת הלהקה, והתפרסמה ברחבי התיכון כ"נערת מועדון הספר", הודות לעבודתה כדוברת של מועדון הסטודנטים הזה. אהבתה הגדולה השנייה הייתה תוכנית שירות בשם Reach Out Volunteers. התוכנית התמקדה במעשי חסד אקראיים והייתה ההיכרות הראשונה שלה עם נושאים בינלאומיים. שרה גילתה שכמה מרגעי ההוראה והלמידה המשמעותיים ביותר שלה במינטונקה היו דרך הפרויקטים המיוחדים האלה.

כדי להכין אותה עוד יותר לעתידה בחברה גלובלית, שרה זוקפת לזכותה את שיעורי הבגרות הבינלאומית (IB) כאחד ההיבטים הטובים ביותר של השכלתה בתיכון.

"המורים התמקדו ביצירתיות ובחקר ההיסטוריה. עודדו אותי לחשוב בעצמי וזה היה כל כך משחרר ומרגש", מסבירה שרה.

לאחר שסיימה את לימודיה במינטונקה בשנת 2008, שרה למדה באוניברסיטת ייל, שם התמחתה באנתרופולוגיה. מטרתה הייתה, ועודנה, להיות "השפעה חיובית בעולם באמצעות עבודה והבנה של אנשים בודדים ותרבויות ואמונות שונות". במהלך לימודיה בייל, הייתה לה הזדמנות לנסוע לקניה בשותפות עם אחד הארגונים שעבורם סייעה לגייס כסף בזמן שהותה במינטונקה.

"החוויה הפכה את הכל לממשי יותר עבורי. אלה היו אנשים אמיתיים, הם הפכו לחברים שלי, ואני הייתי מושקע בגורלם כמו שאני הייתי מושקע בגורל שלי".

בזמן לימודיה בקולג' החלה שרה לשיר במקהלה הסלאבית של ייל. זה היה המשך נהדר והתרחבות מהרקע המוזיקלי שלה ב- MHS ועורר תשוקה למוזיקת פולק. שרה ממשיכה לשיר באופן מקצועי בלהקה ארצית בשם "שלישיית הזמיר", החוקרת את סיפוריהן של נשים ממזרח אירופה והבלקן.

לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטת ייל עם תואר ראשון ושני, שרה קיבלה מלגת מחקר בערים התאומות עם המרכז לפיתוח אפריקה. מיניאפוליס היא מרכז גדול לקהילות מזרח אפריקאיות והיא התרגשה למצוא דרכים לתמוך בקהילה זו במינסוטה. מלגה ראשונית זו הובילה בסופו של דבר לתפקידה הנוכחי כמנהלת ההסברה והפיתוח של המוזיאון הסומלי של מינסוטה.

"בכל יום אני גאה וגאה לעבוד בקהילה שיש בה יופי ועושר כאלה. מזרח אפריקאים במינסוטה נתקלים גם הם באתגרים אינטנסיביים, אך מציאות החיים של אנשים אינה מוכרת מחוץ לגבולות הקהילה. רוב מה שאתה רואה בתקשורת על סומליה זה פיראטים, רעב, טרור ומלחמה. עם זאת, ישנם מעל 40,000 אנשים עם שורשים סומליים החיים ממש כאן כשכנים שלנו. אני רואה את הקהילה הזו מנוכסת לנושא של כל כך הרבה פילוג פוליטי ואי הבנה, וכל כך מעט סובלנות לאנושיות של האנשים האמיתיים. כשאני חושב על עבודתי, כל זה יכול בקלות להפוך למשתק מאוד, אבל במוזיאון הסומלי אני עובד עם אנשים מעוררי השראה עם חזון ברור לקהילה הגדולה שלנו. אני לומד כל כך הרבה וכל כך עמוק. אני מרגיש בר מזל להיות במצב הנדיר הזה ואני מקווה לעזור לגשר על חלק מהפערים האלה באמצעות העבודה שלי".

כשהיא נשאלת איזו עצה היא הייתה נותנת לבוגרים חדשים, שרה מעודדת אנשים לחשוב יותר על האדם שאתה רוצה להיות ועל ההשפעה שאתה רוצה שתהיה לך בעולם ופחות על מה שאחרים מצפים ממך.

"להיות מחוץ לקופסה זה נהדר. רעיונות יצירתיים ותמונה גדולה הם מה שגורם לאנשים אחרים לקום מהכיסאות שלהם כדי להצטרף אליך. רדפו אחרי מה שאתם רוצים ללמוד, אפילו – במיוחד – אם אתם לא מכירים אף אחד אחר שעושה את זה".