זוכי הפרס

כשסו אדמק התקבלה לראשונה לתיכון מינטונקה ב-1957, היא לא ציפתה להישאר זמן רב. לדבריה, היא מצאה עבודה כמשנה לטווח ארוך עבור אחד המורים למדעי החברה במטרה פשוט להרוויח מספיק כסף כדי להמשיך ללמוד לתואר שני. מה שסו מצאה כשהגיעה, לעומת זאת, שינה את האופן שבו היא רואה את ההוראה. "המפגש עם התלמידים של מינטונקה היה גילוי מוחלט", מסבירה סו. "הם היו כל כך כיפיים, כל כך אינטליגנטיים, כל כך סקרנים וכל כך חיים!"

זו הייתה הפעם הראשונה שסו נכנעה במינטונקה, אבל בהחלט לא האחרונה. לאחר תפקיד סדיר ראשוני של שש שנים, היא יצאה לחופשת לידה, וחזרה ל-MHS פעמים רבות במהלך השנים למגוון תפקידי משנה ארוכי טווח, הארוך שבהם היה שלוש שנים וחצי. בין לבין לימדה במשך שנתיים בניו סאות' ויילס, אוסטרליה, ובסופו של דבר התקבלה לעבודה קבועה במינטונקה, שם החלה להתמודד עם שיעורים שנעו בין לימודים אמריקאים והיסטוריה אירופית לכלכלה ומצרים העתיקה.

סו נזכרת על ידי כל תלמיד שהייתה לו הזכות לשבת באחד השיעורים שלה. אינספור הודעות הגיעו למועמדותה לפרס היכל התהילה של הפקולטה, ושיבחו את סגנון ההוראה "המבריק" שלה, את יכולתה להתחבר לכיתה ואת הלב הטוב, וקיבלו בברכה כל תלמיד לכיתתה. היא הייתה ידועה בכך שנהנתה בכיתה, ובו זמנית דחפה ילדים לחשוב עמוק יותר ולשקול נקודות מבט מרובות.

כשהיא נשאלת על סוד ההצלחה שלה, סו מסבירה שאלה היו הדברים הקטנים שחשובים, כמו ללמוד את השמות של כל אחד מתלמידיה מהר ככל שיכלה. "זה לא לקח הרבה, כל עוד התלמיד ראה שאתה מזהה אותו כאדם", אומרת סו. "לא היה צריך לתקן אותם, לא היה צריך לשלוט בהם, פשוט היה צריך לאהוב אותם!"

סו גם בלטה כמודל לחיקוי נשי חזק בתקופה שבה לנשים רבות עדיין לא היה כזה. לדבריה, למרות שגדלה בעולם שבו נאמר לנשים לקחת צעד אחורה ולתת לגברים להיות המנהיגים, היא מצאה את עצמה קצת נפרדת מהסטריאוטיפ הכללי של החברה כלפי נשים. כמי שהייתה אשת קריירה בעצמה, סו אומרת שהיא הרגישה יותר בנוח להתעלם מהלחץ של החברה. בזמן שעבדה במינטונקה, היא המשיכה לאתגר סטריאוטיפים מגדריים על ידי מתן דוגמה לסטודנטיות צעירות. "כל הזמן ביקשתי ללמד 'כיתה י"א, בבקשה!'. הרגשתי שאנחנו צריכים להשאיר נשים בכיתות הגבוהות כדי שילדים לא יקבלו את הרעיון שנשים יכולות לעבוד רק עם התלמידים הצעירים".

כשהיא מהרהרת על שנותיה בבתי הספר במינטונקה בהשוואה למחוז כיום, סו מודה שהרבה השתנה. במינטונקה יש היום יותר הזדמנויות לסטודנטים, טכנולוגיה מתקדמת יותר ויותר סטודנטים. עם זאת, עצתה למורים נותרה זהה: "מורים נוכחיים, תיהנו מהתלמידים שלכם. למד את שמותיהם".

סו אסירת תודה לנצח הן על הפרס שלה והן על ההזדמנות שלה ללמד עבור המחוז. "זו הייתה זכות להגיע למינטונקה", היא מסכמת. "זו הייתה זכות להישאר במינטונקה. זו הייתה זכות להמשיך להיקרא חזרה למינטונקה. זו הייתה זכות לפרוש ממינטונקה. בהתחשב בכל הדברים, זו הייתה הופעה ממש ממש טובה".