זוכי הפרס

לאחר מותו של ויליאם ב' "ביל" צ'ישולם בשנת 2012, יותר מ-70 אנשים השאירו הודעות מחמאות ומלאות שבח ב"ספר האורחים" המקוון של מודעת האבל על מורה האנגלית לשעבר וראש המחלקה בבית הספר התיכון מינטונקה.

ההודעות, כמו גם זיכרונותיהם של עמיתיו לשעבר של צ'יזולם, מציירות תמונה חיה שלו כמורה מצוין, שלעתים השתמש בשיטות יוצאות דופן ובהומור יבש כדי להוציא את המיטב מכתיבת תלמידיו ומהבנתם את הספרות. הוא היה חרוץ ביותר, וניתן היה למצוא אותו שקוע בקריאת חיבורי התלמידים בכל שעה ביום או בלילה, כותב הערות מפורטות ותובנות מעמיקות. הוא היה קשוח אך הוגן, אכפתי אך לא "רגיש" יתר על המידה, כפי שמציין אחד מעמיתיו. בנוסף, הוא לא שפט את היכולות האקדמיות של תלמידיו, שכן היה עובד ללא לאות עם כל תלמיד שביקש עזרה.

אולי דיק אנגברטסן סיכם בצורה הטובה ביותר את מה שהרגישו תלמידים רבים. "ווילי ב' צ'ישולם היה המורה הטוב ביותר שהיה לי אי פעם בתיכון מינטונקה, בתחילת שנות ה-60. הוא היה תובעני, אכפתי ומסתורי במידת מה, מה שהפך אותו לפופולרי עוד יותר. הוא לא הסתפק בפחות ממצוינות. כבר לא מייצרים אנשים כמו מר צ'ישולם."

תלמיד אחר תלמיד התייחס אליו כאחד המורים הטובים ביותר, אם לא הטוב ביותר, שהיו להם אי פעם, בין אם בתיכון, במכללה או בלימודי תואר שני.

"אחי תמיד אמר שהוא חשב שהשיעורים של מר צ'יזולם היו קשים, אולי קשים מדי בשבילו," אמרה התלמידה לשעבר שרלן (דייויס) קאלי, מחזור 1963. "אבל הוא תמיד אמר שכל מה שלמד על דקדוק, כתיבה וספרות, הוא למד, ולמד היטב, ממר צ'יזולם. מבחינתי, באופן אישי, הוא פתח בפני את העולם של הכוח והיצירתיות שבכתיבה, ואהבתי כל רגע מזה."

היא מתארת את צ'יזולם כ"איש ספרות כריזמטי ודי יוצא דופן, שכינה את תלמידיו 'מר' ו'גברת'. והיה לו כישרון לשמור על העניין שלך בשיעור כל היום, כל יום."

"הוא נולד להיות מורה, זו הייתה המתנה שלו", אמר טום באומן, מורה לאנגלית עמית, אשר עם כניסתו לתפקיד מנהל בית הספר התיכון MHS בשנת 1968, מינה את צ'יזולם ליו"ר המחלקה לאנגלית. "אני באמת מאמין שביל העריך את הפוטנציאל של תלמידיו יותר ממה שהם עצמם העריכו את עצמם. זה היה סוג המורה שהוא היה, ואני מאמין שזה עזר לבנות את ההערכה העצמית של התלמידים."

עמיתו, המורה לאנגלית גלן סקוי, החל את תקופת כהונתו הארוכה ב-MHS כסטודנט להוראה, כאשר צ'ישולם כיהן כראש המחלקה.

"אני כל כך אסירת תודה על כך שעבדתי איתו בתחילת דרכי בהוראה," אמרה סקוי. "הוא רצה שכל מורי האנגלית, אפילו הצעירים כמוני, יפתחו קורסים משלהם. הוא עזר לנו לאורך הדרך והראה לנו איך להשתמש ביצירתיות שלנו, כדי שהתלמידים יוכלו לבחור מתוך מגוון שיעורים שיעזרו להם באמת להתפתח ככותבים וכקוראי ספרות. זה היה העיקר מבחינת ביל. הוא רצה שיעורים קפדניים שיכינו את התלמידים שלנו לקראת האוניברסיטה, ורצה שהם יהיו משכילים בכל קריירה שיבחרו".

באשר לשיטות ההוראה הייחודיות והיעילות שלו, צ'ישולם לימד קורס בשם "כרוב ומלכים", בהתייחסות ל"אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול. הוא גם דיבר רבות על תחומי האמנות, כגון שירה, מוזיקה ואמנות חזותית. בנוסף לקיום תחרויות כתיבה ושירה, הוא העסיק את תלמידיו בתרגילי איות שבהם נדרשו להוסיף את המילה "מוזר" באמצע כל מילה.

"הוא היה מצחיק מאוד, אבל ההומור שלו היה יבש, ואנשים לא תמיד ידעו מתי הוא מתבדח", נזכר באומן. "למשל, הוא החזיק גולגולת על שולחנו ואמר לתלמידיו שהיא שייכת לתלמיד לשעבר שלא עמד בציפיותיו."

כמו מורים מוערכים רבים, התלמידים הם שהיוו את המניע העיקרי של צ'ישולם. לאחר קריירה שנמשכה יותר מ-30 שנה, הוא פרש מבית הספר התיכון מינטונקה, אך לא מהמקצוע. למעשה, הוא ואשתו, גרטשן, עברו לאיסטנבול שבטורקיה, שם לימדו שניהם במשך מספר שנים באקדמיה האמריקאית באוסקודר.

נראה שזכה שם לאותה הערכה כמו במינטונקה.

"אני יכולה לומר ללא היסוס שמר צ'יזולם היה המורה הטוב ביותר שהיה לי אי פעם", כתבה אמרה פאסיץ', בוגרת בית הספר באוסקודר.