זוכי פרסים

לאחר מותו של ויליאם ב. "ביל" צ'יזהולם בשנת 2012, יותר מ-70 אנשים השאירו הודעות מחמיאות וזוהרות ב"ספר אורחים" מקוון על המורה לאנגלית לשעבר בתיכון מינטונקה וראש המחלקה.

הפרסומים, כמו גם זיכרונות מעמיתיו לשעבר של צ'יזהולם, מציירים תמונה חיה שלו כמורה דגול שלעתים השתמש בשיטות יוצאות דופן ובשנינות יבשה כדי להוציא את המיטב בכתיבה ובהבנת הספרות של תלמידיו. חרוץ מאוד, ניתן למצוא אותו מחטט במאמרי סטודנטים בכל שעה ביום או בלילה וכותב משוב נרחב ומלא תובנה. הוא היה קשוח אך הוגן, אכפתי אך לא "רגשני מדי", כפי שמציין עמית אחד. וגם, לא שיפוטי על היכולות האקדמיות של תלמידיו, כפי שהוא היה עובד ללא לאות עם כל סטודנט שרצה עזרה.

אולי דיק אנגברטסן סיכם בצורה הטובה ביותר את מה שתלמידים רבים הרגישו. "ווילי ב. צ'יזהולם היה המורה הכי טוב שהיה לי בתיכון מינטונקה, בתחילת שנות ה-60. הוא היה תובעני, אכפתי ומסתורי במקצת, מה שהפך אותו לפופולרי יותר. הוא לא הסתפק במשהו פחות ממצוינות. הם כבר לא עושים אותם כמו מר צ'יזהולם."

תלמיד אחר תלמיד התייחס אליו כאחד המורים הטובים ביותר, אם לא הטובים ביותר, שהיו להם אי פעם, בין אם זה בתיכון, במכללה או בבית הספר לתארים מתקדמים.

"אחי תמיד אמר שהוא חושב שהכיתה של מר צ'יזהולם קשה, אולי קשה מדי בשבילו", אמרה הסטודנטית לשעבר שרלן (דייויס) קאליי '63. "אבל הוא תמיד אמר שכל מה שלמד על דקדוק, כתיבה וספרות, הוא למד ולמד את זה היטב ממר צ'יזהולם. בשבילי, באופן אישי, הוא פתח את העולם שלי לכוח וליצירתיות של הכתיבה ואהבתי כל רגע מזה."

היא זוכרת את צ'יזהולם כ "אדם ספרותי שובה לב ויוצא דופן, שכינה את תלמידיו מר ומיס. והייתה לו דרך להשאיר אותך מעוניין בכיתה כל היום, כל יום."

"הוא נקרא להיות מורה, זו הייתה המתנה שלו", אמר טום באומן, מורה לאנגלית עמית, שעם הפיכתו למנהל MHS בשנת 1968, מונה לצ'יזהולם ליו"ר המחלקה לאנגלית. "אני באמת חושב שביל הרגיש יותר על הפוטנציאל של התלמידים שלו ממה שהם חשבו על עצמם. זה סוג המורה שהוא היה, שלדעתי עזר לבנות את ההערכה העצמית של התלמידים".

עמיתו ללימודי אנגלית, גלן סקוי, החל את כהונתו הארוכה ב-MHS כמורה לסטודנטים כאשר צ'יזהולם היה יו"ר המחלקה.

"אני כל כך אסיר תודה על כך שעבדתי איתו כשהתחלתי ללמד", אמר סקוי. "הוא רצה שכל המורים לאנגלית, אפילו צעירים כמוני, יפתחו קורסים משלהם. הוא עזר לנו והראה לנו כיצד להשתמש ביצירתיות שלנו כדי שהתלמידים יוכלו לבחור מתוך מגוון שיעורים שבאמת יעזרו להם להתפתח כסופרים וקוראי ספרות. זה כל העניין בשביל ביל. הוא רצה שיעורים קפדניים שיכינו את הסטודנטים שלנו למכללה ורצה שהם יהיו משכילים בכל קריירות שיבחרו".

באשר לשיטות ההוראה יוצאות הדופן והיעילות שלו, צ'יזהולם לימד קורס שנקרא "כרוב ומלכים", בהתייחסו ל"אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול. הוא גם דיבר הרבה על האמנויות, כגון שירה, מוסיקה ואמנות חזותית. בנוסף לקיום תחרויות כתיבה ושירה, הוא הורה לתלמידיו לעסוק בתרגילי איות שבהם הם נדרשו להוסיף "מוזר" לאמצע כל מילה.

"הוא היה מאוד מצחיק, אבל השנינות שלו הייתה יבשה ואנשים לא תמיד ידעו מתי הוא מתלוצץ", נזכר באומן. "לדוגמה, הוא החזיק גולגולת על שולחנו ואמר לתלמידיו שזה היה מתלמיד לשעבר שלא עמד בציפיות שלו."

כמו מורים מכובדים רבים, התלמידים הם מה שדחף את צ'יזהולם. לאחר קריירה שהשתרעה על פני יותר מ -30 שנה, הוא פרש מתיכון מינטונקה, אך לא מהמקצוע. למעשה, הוא ואשתו גרטשן נסעו לאיסטנבול, טורקיה, שם לימדו שניהם במשך מספר שנים באקדמיה האמריקאית של אוסקודר.

נראה שהוא גם חשב על שם כפי שהוא היה בחזרה במינוטונקה.

"אני יכולה בקלות לומר שמר צ'יזהולם היה המורה הכי טוב שהיה לי", כתבה תלמידת אוסקודר לשעבר, אמרה פאסיק.