זוכי הפרס

לאחר מותו של ויליאם ב. "ביל" צ'יזהולם בשנת 2012, יותר מ-70 אנשים השאירו הודעות מחמיאות וזוהרות בהספד מקוון על המורה לשעבר לאנגלית בתיכון מינטונקה וראש המחלקה.

הפוסטים, כמו גם זיכרונותיהם של עמיתיו לשעבר של צ'יזהולם, מציירים תמונה חיה שלו כמורה דגול שהשתמש לעתים בשיטות לא שגרתיות ובשנינות יבשה כדי להוציא את המיטב מכתיבתם והבנתם של תלמידיו בספרות. חרוץ מאוד, ניתן היה למצוא אותו מעיין בחיבורי סטודנטים בכל שעה ביום או בלילה וכותב משוב נרחב ומלא תובנות. הוא היה קשוח אך הוגן, אכפתי אך לא "רכרוכי" מדי, כפי שמציין אחד מעמיתיו. וכן, לא שיפוטי לגבי יכולותיהם האקדמיות של תלמידיו, שכן הוא היה עובד ללא לאות עם כל סטודנט שרצה עזרה.

אולי דיק אנגברסן סיכם בצורה הטובה ביותר את מה שתלמידים רבים הרגישו. "וילי ב. צ'יזהולם היה המורה הטוב ביותר שהיה לי אי פעם בתיכון מינטונקה, בתחילת שנות ה-60. הוא היה תובעני, אכפתי ומסתורי משהו, מה שהפך אותו לפופולרי עוד יותר. הוא לא הסתפק בפחות ממצוינות. הם כבר לא גורמים להם לחבב את מר צ'יזהולם".

תלמיד אחר תלמיד התייחסו אליו כאחד המורים הטובים ביותר, אם לא הטוב ביותר, שהיה להם אי פעם, בין אם זה בתיכון, במכללה או בבית הספר לתארים מתקדמים.

"אחי תמיד אמר שהוא חושב שהכיתה של צ'יזהולם קשה, אולי קשה מדי בשבילו", אמרה התלמידה לשעבר שרלן (דייויס) קלאי (63). "אבל הוא תמיד אמר שכל מה שהוא למד על דקדוק, כתיבה וספרות, הוא למד ולמד את זה היטב ממר צ'יזהולם. עבורי, באופן אישי, הוא פתח את עולמי לעוצמה וליצירתיות של הכתיבה ואהבתי כל רגע".

היא זוכרת את צ'יזהולם כ"איש ספרות שובה לב ויוצא דופן, שקרא לתלמידיו מר ומיס. והייתה לו דרך לגרום לך להתעניין בכיתה כל היום, כל יום".

"הוא נקרא להיות מורה, זו הייתה המתנה שלו", אמר טום באומן, מורה עמית לאנגלית, שעם מינויו למנהל המחלקה לאנגלית ב-1968 מינה את צ'יזהולם לראש המחלקה לאנגלית. "אני באמת חושב שביל הרגיש יותר לגבי הפוטנציאל של התלמידים שלו מאשר הם חשבו על עצמם. זה סוג המורה שהוא היה, שלדעתי עזר לבנות את ההערכה העצמית של התלמידים".

המורה לאנגלית גלן סקוי החל את כהונתו הארוכה ב-MHS כמורה לסטודנטים כאשר צ'יזהולם היה ראש המחלקה.

"אני כל כך אסירת תודה שעבדתי איתו כשהתחלתי ללמד", אמרה סקוי. "הוא רצה שכל המורים לאנגלית, אפילו צעירים כמוני, יפתחו קורסים משלהם. הוא עזר לנו והראה לנו איך להשתמש ביצירתיות שלנו כדי שהתלמידים יוכלו לבחור מתוך מגוון שיעורים שבאמת יעזרו להם להתפתח כסופרים וקוראי ספרות. זה היה כל העניין עבור ביל. הוא רצה שיעורים קפדניים שיכינו את התלמידים שלנו לקולג' ורצה שהם ידעו קרוא וכתוב בכל קריירה שיבחרו".

באשר לשיטות ההוראה החריגות והיעילות שלו, צ'יזהולם לימד קורס בשם "כרוב ומלכים", בהתייחס ל"אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול. הוא גם דיבר הרבה על האמנויות, כגון שירה, מוזיקה ואמנות חזותית. בנוסף לעריכת תחרויות כתיבה ושירה, הוא הורה לתלמידיו לעסוק בתרגילי איות שבהם הם נדרשו להוסיף "מוזר" באמצע כל מילה.

"הוא היה מצחיק מאוד, אבל השנינות שלו הייתה יבשה ואנשים לא תמיד ידעו מתי הוא מתלוצץ", נזכר באומן. "למשל, הוא החזיק גולגולת על שולחנו ואמר לתלמידיו שזה מתלמיד לשעבר שלא עמד בציפיות שלו".

כמו מורים מכובדים רבים, התלמידים הם שהניעו את צ'יזהולם. לאחר קריירה שנמשכה יותר מ-30 שנה, פרש מתיכון מינטונקה, אך לא מהמקצוע. למעשה, הוא ואשתו, גרטשן, נסעו לאיסטנבול, טורקיה, שם לימדו שניהם במשך כמה שנים באקדמיה האמריקאית אוסקודאר.

נראה שחשבו עליו שם כמו שחשבו עליו במינטונקה.

"אני יכולה בקלות לומר שמר צ'יזהולם היה המורה הטוב ביותר שהיה לי בחיים", כתבה תלמידה לשעבר באוסקודר, אמרה פאסיק.