זוכי הפרס

העפלה לטורניר של נבחרת תיכונים ממלכתית בכל ענף ספורט ובכל תקופה היא הישג גדול, שכן ההישג מוקיר ומשותף לקבוצה עצמה, כמו גם לאוהדים ולתומכי הקהילה.

ובכל זאת, כשמדובר בהיסטריה סביב טורניר תיכונים כלשהו כאן במינסוטה, אולי מעולם לא היה, ולעולם לא יהיה, משהו כמו תשומת הלב הכלל מדינתית לה זכה טורניר כדורסל התיכונים לבנים בשנות ה-50 וה-60.

במשך שלושה ימים בחודש מרץ, 18,000 עד 19,000 אוהדים גדשו בדרך כלל את וויליאמס ארנה באוניברסיטת מינסוטה לכל מפגש, וצפו בדרמה המתפתחת בטורניר בן שמונה קבוצות שלא חולק לפי גודל בית הספר. המדינה כולה, כך נראה, עקבה אחר הפעולה באמצעות שידורי טלוויזיה ורדיו וכן כותרות גדולות כמעט בכל עיתון.

באמצע "תור הזהב" הזה, קבוצת הנערים של מינטונקה מ-1965, שסיימה עונה חלשה שנה קודם לכן, עשתה ריצה מדהימה, קצת לא סבירה, בטורנירים המחוזיים והאזוריים לפני שסיימה את העונה עם אליפות המדינה, כשהביסה את פאריבו, 71-60, במשחק על התואר.

הטירוף המקומי החל לצבור תאוצה לאחר שהסקיפרס הביסו את אדינה 63-53 בחצי גמר מחוז 18 – קצת הלם מכיוון שאדינה הייתה אולי הפייבוריטית לזכות במדינה וניצחה את הסקיפרס פעמיים במהלך לוח הזמנים של ועידת האגם. בגמר המחוזי נראה היה שהסקיפרס עשויים להיות קבוצת גורל, והם גברו על מעצמה אחרת, ריצ'פילד.

"אני לא חושב שאנחנו כאוהדים וכסטודנטים חשבנו להגיע למצב שבו המחוזות יתחילו, כי נצטרך להסתדר עם אדינה וריצ'פילד", נזכר נשיא המחזור של MHS ב-1965, דון מארק, שהלך לכל משחק חוץ מאחד באותה שנה, "אבל אני זוכר שרבים מאיתנו חשבו שאם נצליח לעבור את המחוז, אולי יש לנו סיכוי. והשחקנים בקבוצה באמת התחילו לעלות מדרגה. אם אחד מהם היה נסגר על ידי קבוצה אחרת, מישהו אחר היה מגיע עם משחק גדול".

לאחר שכבשה את טורניר אזור 5 בן ארבע הקבוצות והחתימה את הכרטיס לוויליאמס ארנה, החלה ההופלה ברחבי מחוז בתי הספר של מינטונקה. עצרת מחאה בבתי הספר התיכוניים במינטונקה שלחה את הנערים למרכז העיר מיניאפוליס ולביתם במשך רוב השבוע, מלון קרטיס.

"אני חושב שכולנו הבנו שלהגיע למדינה זה משהו מיוחד, אבל אני לא בטוח שאנחנו כשחקנים הבנו את סדר הגודל של איך זה יהיה לשחק בטורניר", אמר פול נייט, פורוורד הקבוצה. "היינו למטה במלון קרטיס וקצת מבודדים מכל ההתרגשות. כמובן, ברגע שרצנו למגרש וראינו את 18,000 האנשים האלה, ובכן, זה די העיף אותך".

כאמור, הסקיפרס, המאמן ארל כריסט ועוזרו איינר אנדרסון, רשמו עונה חלשה בעונה הקודמת. אבל הרוח השתנתה והעיפה כמה שחקנים בדרך של הקבוצה להתחיל את שנת 1964-65.

אחד מהם היה נייט, סטודנט להעברה של 6 רגל ו-6 מדרום קליפורניה. הוא חיזק קו קדמי שכבר כלל את בוב אבל 6 רגל. הקבוצה צירפה גם את ארתור "באקי" אייבס, גארד חד שגדל באזור מינטונקה אך בילה שנה קודם לכן בוויסקונסין. הוא היה במגרש אחורי שכלל את מוביל הכדור ג'רי מרקוארדט.

"להביא את שני השחקנים האלה ממש עזר לנו", אמר אוסטין על אייבס ונייט. "ואז לנצח מדינה, ובכן, זה משהו שלעולם לא תשכח".

כדי להבין מה משמעות תואר המדינה לאזור המקומי באותה תקופה, צריך לזכור שמחוז בתי הספר של מינטונקה היה ישות חדשה יחסית, שהוקמה רק 14 שנים קודם לכן באמצעות מיזוג של כמה מחוזות בתי ספר קטנים ובתי ספר תיכוניים אקסלסיור ודיפהייבן. פרברים צעירים, שכונות קטנות, עיירות קטנות ושפע של אדמות חקלאיות הרכיבו את האזור.

"אני חושב שזה היה אירוע מלהיב עבור התלמידים וגם עבור הקהילה", אמר מארק. "במקום להיות מקוטג'ווד, דיפהייבן או אקסלסיור, אנשים הריעו לתיכון מינטונקה ולמחוז בתי הספר של מינטונקה".

באשר למחזור 65', תואר המדינה בכדורסל היה "חלון הראווה" של שנה מוצלחת לא רק באתלטיקה, אלא גם ברוח בית הספר, אירועים חברתיים ואקדמיה, לדברי מארק.

"כשהכיתה שלנו נפגשת עד היום, אליפות הכדורסל כמו גם הטורנדו בלילה שלפני הנשף שלנו הם הזיכרונות הגדולים ביותר", אמרה שרון (היילי) הרמל, מעודדת לשעבר שכיום עוזרת לארגן מפגשי מחזור. באשר להשתתפות בטורניר עצמו, היא אומרת: "אני פשוט זוכרת את כל העניין כפנטסטי, ומורט עצבים", הוסיפה על השתתפותה בטורניר המדינה.

לאחר שהאליפות הייתה בספרים, חזרו הסקיפרים למחרת לתיכון מינטונקה לתהלוכת ענק, עם אנשים לאורך רחובות מקומיים, כביש 7 ומרכז העיר אקסלסיור. השחקנים נופפו מעל כבאיות שהסיעו אותם דרך הקהל הגדול אל ההיסטוריה המקומית.