זוכי פרסים

ההעפלה לטורניר קבוצת תיכון ממלכתי בכל ענף ספורט ובכל תקופה היא הישג גדול, שכן ההישג מוערך ומשותף על ידי הקבוצה עצמה, כמו גם אוהדים ותומכי קהילה.

עם זאת, כשמדובר בהיסטריה סביב כל טורניר תיכון ממלכתי כאן במינסוטה, אולי מעולם לא היה, ואף פעם לא יהיה, משהו כמו תשומת הלב הכלל-ארצית שטורניר הכדורסל של תיכון הבנים צבר בשנות ה-50 וה-60.

במהלך שלושה ימים בחודש מרץ, 18,000 עד 19,000 אוהדים בדרך כלל ארזו את ויליאמס ארנה באוניברסיטת מינסוטה לכל מפגש, וצפו בדרמה מתרחשת בטורניר של שמונה קבוצות שלא חולק לפי גודל בית הספר. המדינה כולה, כך נראה, עקבה אחר הפעולה באמצעות שידורי טלוויזיה ורדיו, כמו גם כותרות גדולות כמעט בכל עיתון.

בדיוק באמצע "עידן הזהב" הזה, קבוצת הבנים של מינטונקה מ-1965, שסיימה עונה חלשה שנה קודם לכן, עשתה ריצה מדהימה, מעט לא סבירה, דרך טורנירי המחוז והאזור לפני שסיימה את העונה עם אליפות המדינה, כשהביסה את פאריבולט, 71-60, במשחק האליפות.

הטירוף המקומי החל להצטבר לאחר שהסקיפרים הביסו את אדינה 63-53 בחצי הגמר של מחוז 18 - קצת מזעזע מכיוון שאדינה הייתה אולי הפייבוריטית לזכייה באליפות המדינה וניצחה את הסקיפרים פעמיים במהלך לוח הזמנים של ועידת האגם. עד הגמר המחוזי, זה נראה כאילו הסקיפרים עשויים להיות צוות של גורל, והם ניצחו תחנת כוח אחרת, ריצ'פילד.

"אני לא חושב שאנחנו כאוהדים ותלמידים חשבנו להגיע למצב שבו מחוזות התחילו, כי היינו צריכים לעבור את אדינה וריצ'פילד", נזכר נשיא כיתת MHS 1965 דון מארק, שהלך לכל משחק אבל אחד באותה שנה, "אבל אני זוכר שרבים מאיתנו חשבו שאם נוכל לעבור את המחוז, אולי יש לנו סיכוי. והשחקנים בקבוצה באמת התחילו להתקדם. אם אחד מהם היה נסגר על ידי קבוצה אחרת, מישהו אחר היה מגיע עם משחק גדול."

לאחר שכבשה את טורניר אזור 5 של ארבע הקבוצות והחתימה את הכרטיס לוויליאמס ארנה, ההמולה החלה ברחבי מחוז בית הספר מינטונקה. עצרת עידוד בתיכוני מינטונקה שלחה את הבנים למרכז העיר מיניאפוליס ואת ביתם במשך רוב השבוע, מלון קרטיס.

"אני חושב שכולנו הבנו שלהגיע לאליפות המדינה זה משהו מיוחד, אבל אני לא בטוח שאנחנו, כשחקנים, הבנו את הגודל של איך זה יהיה לשחק בטורניר", אמר פול נייט, חלוץ בקבוצה. "היינו במלון קרטיס ומבודדים במקצת מכל ההתרגשות. כמובן, ברגע שברחנו למגרש וראינו את 18,000 האנשים האלה, זה די הדהים אותך."

כאמור, הסקיפרים, המאמן הראשי ארל כריסטוס ועוזרו איינר אנדרסון, עברו עונה קודמת לא מוצלחת. אבל הרוח השתנתה ופוצצה כמה שחקנים בדרך של הקבוצה להתחיל את שנת 1964-65.

אחד מהם היה נייט, סטודנט להעברה בגובה 1.80 מטר מדרום קליפורניה. הוא חיזק קו קדמי שכבר כלל את בוב הבל בגובה 1.80 מטר. הקבוצה הוסיפה גם את ארתור "באקי" אייבס, קלע חד שגדל באזור מינטונקה אך בילה את השנה הקודמת בוויסקונסין. הוא היה במגרש אחורי שכלל את מפעיל הכדורים ג'רי מרקוארט.

"השגת שני השחקנים האלה ממש עזרה לנו", אמר אוסטין על אייבס ואביר. "ואז לזכות באליפות המדינה, זה משהו שלעולם לא תשכח."

כדי להבין מה משמעות תואר המדינה לאזור המקומי באותה תקופה, יש לזכור כי מחוז בית הספר Minnetonka היה ישות חדשה יחסית, לאחר שהוקם רק 14 שנים קודם לכן באמצעות מיזוג של כמה מחוזות בתי ספר קטנים ובתי ספר תיכון אקסלסיור ודיפהייבן. פרברים צעירים, שכונות קטנות, עיירות קטנות ושפע של אדמות חקלאיות חיברו את האזור.

"אני חושב שזה היה אירוע מגולוון עבור התלמידים, כמו גם הקהילה", אמר מארק. "במקום להיות מקוטג'ווד, דיפהייבן או אקסלסיור, אנשים הריעו לתיכון מינטונקה ולמחוז בית הספר מינטונקה."

באשר לכיתה של 65 ', תואר הכדורסל הממלכתי היה "הראווה" של שנה מוצלחת לא רק באתלטיקה, אלא גם רוח בית הספר, אירועים חברתיים ואקדמאים, על פי מארק.

"כאשר הכיתה שלנו מתכנסת עד עצם היום הזה, תואר הכדורסל כמו גם הטורנדו בלילה שלפני הנשף שלנו הם הזיכרונות הגדולים ביותר", אמרה שרון (היילי) הרמל, מעודדת לשעבר שעוזרת היום לארגן מפגשי מחזור בכיתה. באשר להשתתפות בטורניר עצמו, היא אומרת: "אני רק זוכרת את כל העניין כפנטסטי ומורט עצבים", הוסיפה על השתתפותה בטורניר הממלכתי.

לאחר שהאליפות הייתה בספרים, הסקיפרים חזרו לתיכון מינטונקה למחרת למצעד ענק, עם אנשים לאורך רחובות מקומיים, כביש 7 ומרכז העיר אקסלסיור. השחקנים נופפו מכבאיות על גבי כבאיות שהסיעו אותם דרך הקהל הגדול ולתוך ההיסטוריה המקומית.