זוכי הפרס

העפלה לטורניר קבוצתי של בתי הספר התיכוניים במדינה, בכל ענף ספורט ובכל תקופה, היא הישג אדיר, שכן הישג זה יקר ללבם של חברי הקבוצה עצמם, כמו גם לאוהדים ולתומכים בקהילה.

עם זאת, בכל הנוגע להיסטריה סביב כל טורניר תיכונים ממלכתי כאן במינסוטה, ייתכן שמעולם לא הייתה, ואף לא תהיה, תופעה דומה לתשומת הלב הארצית שזכה לה טורניר הכדורסל לתיכונים לבנים בשנות ה-50 וה-60.

במהלך שלושה ימים בחודש מרץ, נהגו בין 18,000 ל-19,000 אוהדים למלא את אולם וויליאמס באוניברסיטת מינסוטה בכל משחק, וצפו בדרמה שהתחוללה בטורניר בן שמונה קבוצות, שלא חולק לפי גודל המוסד. נראה היה כי כל תושבי המדינה עקבו אחר ההתרחשויות באמצעות שידורי טלוויזיה ורדיו, כמו גם כותרות גדולות כמעט בכל עיתון.

בדיוק בעיצומה של "תקופת הזהב" הזו, קבוצת הבנים של מינטונקה משנת 1965, שסיימה את העונה הקודמת בתוצאות מאכזבות, עשתה מסע מדהים, ואף בלתי צפוי במידת מה, בטורנירי המחוז והאזור, לפני שחתמה את העונה בזכייה באליפות המדינה, לאחר שניצחה את פאריבו 71-60 במשחק הגמר.

ההתלהבות המקומית החלה להתגבר לאחר שה"סקיפרס" ניצחו את אדינה 63-53 בחצי גמר מחוז 18 – תוצאה מפתיעה למדי, שכן אדינה נחשבה אולי לפייבוריטית לזכייה באליפות המדינה, וניצחה את ה"סקיפרס" פעמיים במהלך עונת ליגת לייק. לקראת גמר המחוז, נראה היה שה"סקיפרס" הם קבוצת הגורל, והם גברו על עוד מעצמה, ריצ'פילד.

"אני לא חושב שאנחנו, כאוהדים ותלמידים, חשבנו על להגיע לאליפות המדינה כשהתחילו משחקי המחוז, כי היינו צריכים לעבור את אדינה וריצ'פילד", נזכר דון מארק, נשיא מחזור 1965 של MHS, שהגיע לכל המשחקים באותה שנה מלבד אחד, "אבל אני זוכר שרבים מאיתנו חשבו שאם נצליח לעבור את שלב המחוז, אולי יהיה לנו סיכוי. והשחקנים בקבוצה באמת התחילו להתעלות על עצמם. אם אחד מהם הושבת על ידי קבוצה אחרת, מישהו אחר היה מתעלה עם משחק מצוין."

לאחר שזכו בטורניר אזור 5, בו השתתפו ארבע קבוצות, והבטיחו את מקומם באולם וויליאמס, החלה ההמולה ברחבי מחוז בתי הספר מינטונקה. עצרת עידוד בתיכון מינטונקה שלחה את הנערים למרכז מיניאפוליס ולמקום מגוריהם במשך רוב השבוע – מלון קרטיס.

"אני חושב שכולנו הבנו שהעפלה לאליפות המדינה היא דבר מיוחד, אבל אני לא בטוח שאנחנו, כשחקנים, הבנו את גודל המשמעות של השתתפות בטורניר", אמר פול נייט, פורוורד בקבוצה. "שהינו במלון קרטיס והיינו מנותקים במידת מה מכל ההמולה. כמובן, ברגע שיצאנו למגרש וראינו את 18,000 האנשים האלה, זה פשוט הדהים אותנו".

כפי שצוין, שחקני ה"סקיפרס", המאמן הראשי ארל כריסט ועוזרו איינר אנדרסון, עברו עונה קודמת מאכזבת. אך הרוח השתנתה והביאה כמה שחקנים חדשים לקבוצה בתחילת עונת 1964–1965.

אחד מהם היה נייט, סטודנט שהועבר מדרום קליפורניה, שגובהו 1.98 מטר. הוא חיזק את קו הקדמי, שבו כבר שיחק בוב אבל, שגובהו 1.98 מטר. הקבוצה צירפה לשורותיה גם את ארתור "באקי" אייבס, גארד בעל זריקה מדויקת שגדל באזור מינטונקה, אך בילה את השנה הקודמת בוויסקונסין. הוא שיחק בחלק האחורי של המגרש לצד מנהל הכדור ג'רי מרקוורט.

"ההצטרפות של שני השחקנים האלה עזרה לנו מאוד," אמר אוסטין על אייבס ונייט. "ואז לזכות באליפות המדינה, ובכן, זה משהו שלעולם לא תשכח."

כדי להבין מה משמעותו של התואר "אלופת המדינה" עבור האזור באותה תקופה, יש לזכור כי מחוז בתי הספר מינטונקה היה גוף חדש יחסית, שהוקם רק 14 שנים קודם לכן כתוצאה מאיחודם של מספר מחוזות בתי ספר קטנים ובתי הספר התיכוניים אקסלסיור ודיפ-הייבן. האזור הורכב מפרברים צעירים, שכונות קטנות, עיירות קטנות ושטחי חקלאות נרחבים.

"אני חושב שזה היה אירוע מלהיב הן עבור התלמידים והן עבור הקהילה," אמר מארק. "במקום להיות מקוטג'ווד, דיפ הייבן או אקסלסיור, האנשים הריעו לתיכון מינטונקה ולמחוז החינוך של מינטונקה."

לדברי מארק, עבור מחזור 1965, תואר המדינה בכדורסל היה "גולת הכותרת" של שנה מוצלחת, לא רק בתחום הספורט, אלא גם מבחינת רוח בית הספר, האירועים החברתיים וההישגים האקדמיים.

"כשהכיתה שלנו נפגשת עד היום, תואר האליפות בכדורסל, כמו גם הטורנדו שפקד אותנו בלילה שלפני נשף הסיום, הם הזיכרונות הבולטים ביותר", אמרה שרון (היילי) הרמל, לשעבר מעודדת שכיום מסייעת בארגון מפגשי מחזור. באשר להשתתפות בטורניר עצמו, היא אומרת: "אני פשוט זוכרת את כל החוויה כפנטסטית, ומלחיצה", הוסיפה בהתייחסותה להשתתפות בטורניר המדינה.

לאחר שהאליפות הוכרעה, חזרו השקיפרס למחרת לבית הספר התיכון מינטונקה, שם התקיימה תהלוכה ענקית, כשקהל רב הצטופף ברחובות המקומיים, בכביש 7 ובמרכז העיר אקסלסיור. השחקנים נופפו מהגג של כבאיות שהסיעו אותם בין ההמונים אל תוך ההיסטוריה המקומית.