זוכי הפרס

למרות שהם לא ידעו זאת אז, נבחרת ההתעמלות לבנות של מינטונקה 1970-71 תיזכר לנצח כנבחרת ששברה מחסומים. לא רק שהקבוצה הייתה קבוצת האתלטיקה התחרותית הראשונה לבנות במינטונקה, היא גם הוקמה שנה לפני חקיקת התואר התשיעי, שאסר על אפליה מגדרית באתלטיקה ובפעילויות בבתי ספר תיכוניים. במובנים רבים, הנבחרת הזו מהווה השראה לספורטאיות בכל מקום, גם היום.

לפני 1970, הזדמנויות ספורטיביות לבנות היו מוגבלות ביותר. תוכנית בשם התאחדות אתלטי הבנות (GAA) אפשרה לבנות לשחק בסביבה לא תחרותית נגד קבוצות אחרות במחוז שלהן. האפשרות היחידה האחרת, כמו גם הדרך היחידה להרוויח אות בספורט, הייתה להיות מעודדת במשחקי כדורגל וכדורסל של בנים.

כל זה החל להשתנות עם הגעתו של מחזור 1973 ל- MHS. בשני חטיבות הביניים במינטונקה בסוף שנות ה-60, המורים לחינוך גופני הקימו קבוצות התעמלות (סוגי GAA). כשהבנות האלה הגיעו לתיכון, הן החליטו שמגיע להן משהו נוסף. הם רצו להתחרות באמת, והם רצו שחבריהם לכיתה יריעו להם כמו שעודדו אתלטיקה לבנים במשך כל כך הרבה שנים.

"לא חשבנו בכלל לעשות היסטוריה", מסבירה קריסטן מקדוגל (73'). "היינו בסך הכל קבוצה של נשים צעירות שהתחילו לעמוד על שלנו. רצינו את מה שיש לבנים".

קריסטן העבירה מצגת למועצת בית הספר בשם הצוות והציעה את הרעיון לנבחרת התעמלות תחרותית לבנות ברמת תיכון. הצטרפו אליה עוד כמה מתעמלות, ביניהן קים (גריסוולד) הולמברג וג'ודי (שלי) שאק, שהגיעו יחד כדי להיפגש עם בית הספר ולשכור מאמן לעונתם הראשונה.

בינתיים, אלי קרונק, המאמן לשעבר של קבוצת GAA ב-MME, עבר למרסר איילנד, וושינגטון עם משרת הוראה נוספת. בזמן שהותה שם, היא עבדה עם בית הספר כדי להקים תוכנית התעמלות לבנות במרסר איילנד שתאפשר לנבחרת להתחרות נגד אחרות בכנס. כשחזרה לתיכון מינטונקה ב-1970, היא הייתה נחושה בדעתה לספק הזדמנות דומה לצוות ה-MME הוותיק שלה, עכשיו כשהם היו בתיכון.

המתעמלות, כעת עם אלי כמאמן החדש שלהן, שיתפו פעולה עם המנהל הספורטיבי וולט ווסט, שתמך במאמציהן בארגון קבוצה ב-MHS. מאוחר יותר, בעזרתה של המורה לחינוך גופני בטסי פארנס, הם הצליחו להבטיח מדים, זמן כושר, אוטובוסים ופקידים לתחרויות כדי שהבנות יוכלו לחוות חוויה איכותית. בזכות מאמץ קבוצתי זה נולדה קבוצת אתלטיקה הנשים התחרותית הראשונה של מינטונקה.

"אני לא חושבת שמישהו מאיתנו הבין אז שזה די ביג דיל!", מסבירה ג'ודי, אחת המתעמלות. "רק רצינו להיות חלק ממשהו, ובתחילת שנות ה-70 לא היה כל כך הרבה היצע לבנות, במיוחד ספורטיביות".

בהתחלה, השגת אישור בית הספר הייתה קשה. כפי שקריסטן מנסחת זאת, קבוצות הבנים היו מעוניינות לעתים קרובות יותר לראות את המתעמלות מתאמנות בבגדי גוף מאשר לוותר על חלק משטח הכושר שלהן. עם זאת, לאט לאט, הפופולריות והתמיכה באתלטיקה בנות גדלו. באותה שנה, בתי ספר תיכוניים אחרים באזור, כולל עדן פריירי, אדינה וארמסטרונג, הקימו קבוצות התעמלות משלהם. זה איפשר לבנות להתחרות נגד קבוצות מחוץ לבית הספר התיכון שלהן, באמת להבדיל את הניסיון שלהן מקבוצות GAA קודמות. התוכנית המריאה, והחלה להתפתח יותר ויותר לחוויה ספורטיבית שהייתה שמורה בדרך כלל לקבוצות בנים. אפילו דברים פשוטים, כמו ללבוש תלבושת אחידה רשמית עם לוגו בית הספר, ולקבל פוסטרים של מזל טוב מתלמידים אחרים בימי מפגש, נראו מהפכניים לבנות באותה תקופה.

הצוות היה, ועודנו, אסיר תודה על העבודה הקשה שאלי השקיעה כדי להפוך את הספורט שלהם לא רק לאפשרי, אלא גם מהנה ובלתי נשכח. "היא הייתה הלב והנשמה של הקבוצה. היא גרמה לנו להרגיש חשובים ואהובים באותה מידה", אומרת ג'ודי. קריסטן מסכימה, ומוסיפה כי המאמן אלי "דרש את אותם אימונים קפדניים ותחרותיות שמאמנים עשו עבור קבוצות הבנים, אבל עשה זאת בחום ובהשראה כאלה".

בעקבות הובלת נבחרת ההתעמלות, הזדמנויות אתלטיות תחרותיות אחרות לבנות החלו לצוץ במינטונקה. בשנה שלאחר מכן הוקמו בתיכון תוכניות אתלטיקה וטניס. לאחר העברת התואר התשיעי בשנת 1972, ליגת התיכונים של מינסוטה סטייט הקימה מחלקה המייצגת אתלטיקה לבנות, בראשות דורותי מקינטייר מעדן פריירי, שהייתה האישה הראשונה שנשכרה על ידי הליגה. עם התמיכה שלה, טורנירי ההתעמלות והכדורעף הראשונים ברחבי המדינה בשנת 1974.Today, ספורט הבנות כל כך פופולרי שאנשים רבים אפילו לא מבינים שזה לא תמיד היה כך.

"כיום, איכות האתלטיקה הנשית התפתחה לסטנדרטים גבוהים מאוד. נדרשה עבודה רבה מאנשים רבים כדי להביא אותה לרמה הזו, כמו גם כדי שהציבור ירוויח ויכבד את כישוריה של הספורטאית", מסכם המאמן אלי. "בנות היום לא מבינות שהייתה תקופה שבה בנות לא יכלו להתחרות בספורט בתיכון. עכשיו, אם אתה רוצה להירשם לקבוצה? הוא שם. חשוב שכולם יזכרו ויכבדו את דורותי מקינטייר מה-MSHSL, מנהיגי בתי ספר, מאמנים, הורים, פקידים וספורטאים עמיתים שכולם עבדו קשה כדי להביא את ספורט הבנות לרמה הגבוהה שהוא היום".

הסגל המלא של נבחרת ההתעמלות לבנות 1970-71 כולל:

• גלוריה אננסון, 73'
• בת' (קלינגנסמית') בקר, 73'
• לינדה (דופנר) דונלי, 72'
• סוזי (ליבנוורת') פרימן, 73'
• גייל (לי) גאליס, 73'
• גייל גאליס, 73', פרין (שמידט) הייז, 73'
• מרלן (מרהר) הפטי, 73'
• ננסי (הוייר) לארסון, 73'
• קים (גריסוולד) הולמברג, 73'
• לידיה (לאונרד) ג'ונסון, 72'
• לורי (סמית') קונרזה, 73'
• קריסטן מקדוגל, 73'
• פגי (פרנקלין) פוסט, 73'
• אליזבת פרודפיט, 73'
• ג'ודי (שלי) שאק, 73'
• פג (רודה) שליצ'ה, 73'
• ננסי (הולם) סמית', 73'
• קריסטי (בלום) וייסברג, 73'
• קארן ווילט, 73'