זוכי הפרס

אולי בנו של בוב וויליאמס, שנקרא גם בוב, סיכם את אביו בצורה הטובה ביותר.

"בוב אינו מנכ"ל של תאגיד ענק, או כוכב ספורט מפורסם; הוא מסוג האנשים שתורמים ומשקיעים מחדש בקהילה שלו", כתב בנו הבכור של בוב במועמדותו של אביו לפרס השירות המכובד. הוא הוסיף כי אביו הוא "דוגמה טובה לכולנו".

אָכֵן. לא רק שוויליאמס התמסר לקהילה שלו במהלך 70 השנים האחרונות, אלא שהוא עשה זאת, כפי שבנו התחמק, בדרכים הצנועות ביותר.

במהלך השנים, הוא זכה במספר שבחים, כולל התואר לאיש השנה של לשכת המסחר של אקסלסיור-לייק מיננטונקה ו-WCCO-רדיו "שכן טוב", בין היתר. אבל לרוב, וויליאמס תרם את תרומתו בצורה מתחת לרדאר.

זה לא אומר שלא הייתה לו השפעה גדולה מקומית. כבר הרבה מאוד שנים, וויליאמס, לשעבר עורך עיתון מקומי ומנהל יחסי ציבור בתיאטרון אולד לוג בגרינווד, ידוע זה מכבר כהיסטוריון הלא רשמי של אקסלסיור, לכל דבר ועניין.

הכותרת הגיונית כשחושבים על כל מה שהוא עשה בהקשר זה. לאחר שעבר לאקסלסיור כילד, בוב כתב עבור העיתון The Breezes ב- ולאחר מכן סיים את לימודיו ב-Excelsior High School ב-1939, הפך לעורך הטוב ביותר, כתב, צלם ומוכר מודעות של שני עיתונים מקומיים, כתב מידע היסטורי אינפורמטיבי. רומנים המתרחשים במקום, דיבר עם אינספור כיתות כיתה וקבוצות אזרחים ותיקים על עיתונים וההיסטוריה של האזור, ובמשך שנים נתן עניין, סיורי הליכה משעשעים ופופולריים במיוחד באקסלסיור המדגישים את ההיסטוריה של העיירה, האנשים, הבתים והמבנים במרכז העיר.

בזמן שערך את הסיורים האלה, וויליאמס היה מרבה לשזור סיפורים על ילדותו באקסלסיור בשיעור ההיסטוריה. בסיור אחד במיוחד, הוא עצר קבוצה של 30 ומשהו אנשים מול מה שהיא כיום מסעדת Antiquity Rose, שהיתה, כשהיה ילד בן 12, ביתו של אלמר ברדוול, ראש עיריית אקסלסיור ורוב קברן בולט. כשהשפל מקשה על משפחתם של ויליאמס לשים אוכל על השולחן, אמו של בוב שלחה אותו לבית ראש העיר לקחת את המחאת הסעד הממשלתית של המשפחה.

"ישבתי שם והתעסקתי בטרקלין בזמן שראש העיר בארדוול ישב כשולחן העבודה שלו, שנראה לי כמו גודל של ניו המפשייר, ורשם את ההמחאה", נזכר וויליאמס. "לא כל כך שמחתי להיות שם, ולבסוף, כשקמנו וראש העיר בארדוול הושיט לי את הצ'ק, הוא הניח יד על הכתף שלי ואמר, 'בן, אם העיירה הזו הולכת למות בגלל השפל הזה. , לפחות יש להם את הבחור הנכון כראש עיר.' הבדיחה עברה לי ממש מעל הראש שנים אחר כך הבנתי מה זה אומר, שהוא הקברן והכל".

ייתכן שהכי מספרת - והמדהימה - לגבי המחויבות של וויליאמס לקהילה שלו היא העובדה שלאורך 50 שנה הייתה לו נוכחות מושלמת בפגישות רוטרי של אקסלסיור. להיות מעורב עם רוטרי כל השנים הללו היה, לדברי וויליאמס, מתגמל בפני עצמו, אבל זה גם הוביל אותו למה שהוא מחשיב כאחד ממאמצי ההתנדבות המשמחים והמספקים ביותר שלו.

כבר מספר שנים, וויליאמס וכמה רוטריאנים אחרים באקסלסיור מלווים את בכירי תיכון Minnetonka שרוצים לשפר את ציוניהם ולהפיק את המרב מהשנה האחרונה שלהם בתיכון.

"לקחתי על עצמי את התפקיד של העברת סיפורים על המשמעות של גישה טובה, מתמשכת וחיובית", אומר וויליאמס. "אני אוהב לספר סיפורים, אז אני מדבר עם הסטודנטים על אנשים שאני מכיר, אפילו קרובי משפחה שלי, או אנשים שחקרתי, כמו נשיאים או דמויות מפורסמות אחרות, שהתגברו על סיכויים מדהימים ונסיבות קשות ומפחידות. והמפתח זה תמיד גישה."

באשר לשנים שלו כעורך עיתון מקומי, וויליאמס בילה זמן בצוות ה-Hennepin County Review, Minnetonka Record ב-Excelsior ו-Deephaven Post בשנות ה-50 וה-60. זה היה עידן שבו עיתונים מקומיים מילאו תפקידים חשובים בקהילותיהם, לעתים קרובות נקטו עמדה בנושאים מקומיים ולעיתים השפיעו על מקבלי ההחלטות.

"היינו חלק מהקהילה ודיווחנו על הטוב והרע, הכל בשם לעזור להפוך את הקהילה למקום טוב יותר", הוא משחזר. "לדוגמה, אנחנו, כעיתון, היינו הראשונים שהציעו לעירייה להכניס מדחנים ליד המתחם ולחופי השחייה כדי לעזור בתשלום עבור המצילים והתחזוקה. חשבנו כי כל כך הרבה אנשים מערים אחרות ביקרו את העיר כדי ליצור מחדש, הם צריכים לעזור לשלם את ההוצאות האלה ולא רק להשאיר אותן למשלמי המיסים של אקסלסיור".

כמה דברים מעניינים נוספים על וויליאמס כוללים: לאחר שסיים את לימודיו בתיכון אקסלסיור, הוא שירת את ארצו בחיל האוויר של הצבא בסוף מלחמת העולם השנייה; הוא חזר הביתה כדי לקבל תואר בעיתונאות מאוניברסיטת מינסוטה; לא רק שהיה מנהל יחסי הציבור בתיאטרון הישן במשך יותר מארבעה עשורים החל מ-1965, אלא גם כתב מספר שירים להצגות ילדים שהפיק התיאטרון; הוא בילה 60 שנה במקהלה בכנסיית טריניטי אפיסקופלית באקסלסיור; הוא גר באותו בית באקסלסיור במשך 59 שנים עם אשתו מזה 65 שנים, פטי.

בגיל 91, וויליאמס נהנה כמה שיותר זמן עם שלושת בניו, חמשת נכדיו ושני נינים.