זוכי הפרס

כשדייוויד רינגסטאד הגיע לראשונה ל-MHS ב-1965, הוא אומר, "[הוא] היה המום, אולי אפילו מאוים, מאיכות האנשים שאיתם עבדתי. המורים היו מאסטרים, התלמידים היו הישגיים והצוות התומך עזר מאוד". הזכירו את השם דיוויד רינגסטאד לסטודנטים ועמיתים לשעבר היום, וגם אחרי 11 שנות פרישה, תשמעו שההערצה היא הדדית.

כפי שניסח זאת אחד ממכתבי המינוי, "מה שהיה באמת ייחודי במר רינגסטאד הוא שהיה אכפת לו מאוד מתלמידיו. הוא פיתח שיטות יצירתיות להקניית החומר, ושליטתו בו יחד עם יכולתו האישית ללמד כל כך טוב, הפכו את השיעורים שלו לחשובים, פרודוקטיביים ומהנים עבור התלמידים".

כמבוגרים, תלמידיו מביטים לאחור וזוקפים לזכותה את משנתו של דוד שעזרה להם להשיג הצלחה בחיים.

"אני חושב על השיעורים שלך לעתים קרובות", כתב תלמיד לשעבר. "ו[אני] אסיר תודה על כך שהיית מורה במהלך שנותיי ב-MHS."

במקור ממישיגן, דייוויד למד במכללת אוגסבורג במיניאפוליס, שם קיבל תואר ראשון באמנויות בשנת 1959. בשנת 1964 קיבל תואר שני מאוניברסיטת המדינה של צפון דקוטה לפני שהגיע למינטונקה, שם לימד עד 1999.

כמורה במינטונקה במשך 34 שנים, דוד ייזכר בזכות דברים רבים, כולל אהבתו להוראה, אינספור שעות התנדבות, שירותו כראש מחלקה, זמנו בעזרה לזולת והתנהגותו הצנועה. כמחנך נלהב ומוכשר באמת, דוד בנה מערכות יחסים ארוכות טווח עם תלמידים ומורים עמיתים ועדיין שומר על קשר עם רבים מהם.

לדוד ולאשתו שני ילדים, שניהם בוגרי מינטונקה, דניאל רינגסטאד 77' וסוזן קרנץ 79', מורה עתודה בבתי הספר של מינטונקה. דוד עדיין פעיל בקהילה ונהנה מפרישה עמוסה ומלאת נסיעות וזמן בבקתה שלו.

למרות שנבצר ממנו להגיע היום לטקס הענקת פרסי הבוגרים, דיוויד רצה שכולם ידעו עד כמה הוא גאה ואסיר תודה על הכבוד.