זוכי הפרס

כשהגיע דייוויד רינגסטד לראשונה ל-MHS בשנת 1965, הוא מספר: "הייתי נפעם, ואולי אף נרתעתי, מאיכותם של האנשים שעבדתי איתם. המורים היו מומחים בתחומם, התלמידים הצטיינו בלימודים וצוות התמיכה היה מועיל מאוד". אם תזכיר את שמו של דייוויד רינגסטד בפני תלמידים ועמיתים לשעבר כיום, גם לאחר 11 שנות פרישה, תגלה שההערצה היא הדדית.

כפי שנכתב באחת ממכתבי ההמלצה: "מה שהפך את מר רינגסטאד למיוחד באמת הוא האכפתיות העמוקה שהפגין כלפי תלמידיו. הוא פיתח שיטות יצירתיות להקניית החומר, ושליטתו בו, בשילוב עם כישרונו האישי ללמד בצורה כה טובה, הפכו את שיעוריו למשמעותיים, פוריים ומהנים עבור התלמידים."

כמבוגרים, תלמידיו מביטים לאחור ומייחסים את הצלחתם בחיים להוראתו של דייוויד.

"אני חושבת על השיעורים שלך לעתים קרובות," כתבה תלמידה לשעבר. "ואני מאוד אסירת תודה על כך שהיית המורה שלי בשנותיי ב-MHS."

דייוויד, יליד מישיגן, למד במכללת אוגסבורג במיניאפוליס, שם סיים תואר ראשון בשנת 1959. בשנת 1964 סיים תואר שני באוניברסיטת מדינת דקוטה הצפונית, ולאחר מכן עבר למינטונקה, שם לימד עד שנת 1999.

כמורה בבית הספר מינטונקה במשך 34 שנים, דוד ייזכר בזכות דברים רבים, בהם אהבתו להוראה, אינספור שעות ההתנדבות, תפקידו כראש מחלקה, הזמן שהקדיש לעזרה לזולת, והתנהגותו הצנועה. כמחנך נלהב ומוכשר באמת, דוד בנה קשרים ארוכי טווח עם תלמידים ועמיתים למקצוע, והוא עדיין שומר על קשר עם רבים מהם.

לדוד ולאשתו שני ילדים, שניהם בוגרי מינטונקה: דניאל רינגסטד (מחזור 1977) וסוזן קרנץ (מחזור 1979), המשמשת כמורה מחליפה בבתי הספר של מינטונקה. דוד עדיין פעיל בקהילה ונהנה מחיי פרישה עמוסים, הכוללים נסיעות ובילוי בבקתתו.

למרות שלא יכול היה להגיע היום לטקס פרסי הבוגרים, דייוויד רצה שכולם ידעו עד כמה הוא גאה ומודה על הכבוד שהוענק לו.