זוכי הפרס

ניתן לתמצת את ייעודה של מרי סטורי בחיים בצורה די תמציתית: היא רוצה לגרום לילדים לאכול מזון מזין ולנהל אורח חיים בריא. והיא די הצליחה במשימה הזו.

סטורי היא פרופסורית ותיקה לאפידמיולוגיה ובריאות הקהילה באוניברסיטת מינסוטה, וכן סגנית דיקן בכירה לענייני אקדמיה וסטודנטים בבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה. מחקריה מתמקדים בהרגלי האכילה של ילדים ובני נוער ובמניעת השמנת יתר. לעתים קרובות כרוך בכך שיתוף פעולה עם בתי ספר וקהילות במסגרת תוכניות תזונה. בנוסף לעבודתה באוניברסיטה, היא מובילה תוכנית מחקר בנושא אכילה בריאה והשמנת יתר בילדות בקרן רוברט ווד ג'ונסון.

למרות היותה כוכבת בעולם האקדמי, סטורי אומרת שהיא "לא הייתה תלמידה טובה במיוחד" בתיכון מינטונקה. "מאוד עניין אותי מה שקרה באותה תקופה, אבל לאו דווקא מנקודת מבט לימודית. קראתי הרבה לבד."

אבל היא זוכרת לפחות שני מורים שהיו לה מקור השראה אמיתי: טים ברג באנגלית וג'ון אליוט במדעי החברה.

"למר ברג הייתה פשוט תשוקה אמיתית להוראת ספרות", היא אומרת. "ומר אליוט באמת לימד חשיבה ביקורתית, שהייתה מיומנות כל כך חשובה. הציפיות מהתלמידים מבחינה אקדמית היו גבוהות, והמורים באמת דאגו להם."

לאחר שפרנסה את עצמה במהלך לימודיה באוניברסיטה וקיבלה תואר דוקטור בתזונה, החליטה סטורי להקדיש את עצמה לסיוע לילדים, ובמיוחד לאלה המגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, היא עבדה עם בני נוער בשמורת אינדיאנים של שבט הצ'רוקי בצפון קרוליינה, ומאז היא מסייעת לצעירים לשפר את בריאותם ותזונתם.

"תמיד התעניינתי בעבודה קהילתית יותר – איך קהילה יכולה לחולל שינויים כדי שאנשיה יאכלו בריא יותר", היא אומרת, ומוסיפה שהיא מקבלת עזרה רבה מעמיתיה.

"אני עובדת עם אנשים שבאמת אכפת להם להפוך את העולם למקום טוב יותר", היא אומרת. "הם אנשים חכמים מאוד, מסורים ומחויבים, שהופכים את העבודה למהנה."

התחושה היא הדדית. אחת מאותן עמיתות, מרי סמית', אומרת: "קשה למצוא מישהו בעל מומחיות, מסירות ומחויבות רבות יותר מאשר ד"ר סטורי. ותלמידיה תמיד שיבחו את מעלותיה. למעשה, כמה מחברי הצוות הילידים האמריקאים בפרויקטים שהיא ואני יישמנו בשמורות בדרום דקוטה גילו עניין בקריירה בתחום בריאות הקהילה בזכות העבודה המשותפת איתם."

דווקא במהלך עבודתה בקהילות מעוטות הכנסה ובשמורות היא מגלה לעיתים דברים מזעזעים.

"עבדנו עם ילדים שלא ידעו אפילו להסביר מה זה תפוח אדמה או צנון", אומר סטורי.

"ילדים שלא ידעו מה זה סלסה, או שמעולם לא ראו תפוח על עץ, או שלא ידעו איך קוראים למלפפון. אף פעם לא באמת מתרגלים לזה."

התוכניות שסטורי עוזרת לפתח מעניקות לילדים גישה רחבה יותר לפירות וירקות ומסייעות להם ללמוד ליהנות מהם. לכן, העצב שמעורר מראה מצבו של ילד מתמתן לעתים קרובות כשאנו רואים אותו לומד להעריך משהו שלא טעם בעבר, כמו ברוקולי טרי או אוכמניות מתוקות. "אפשר פשוט לראות את השמחה על פניהם", היא אומרת. "וזה באמת מספק."

סמית נזכרת במקרים רבים של ערבי משפחה בשמורות אינדיאניות, שבהם היא וסטורי עודדו הורים וסבים וסבתות לשקול תזונה בריאה יותר עבור הדור הצעיר.

"שמענו לא פעם מאוחר יותר שההתלהבות והדאגה הכנה של מרי היו אלה שהניעו אותם באופן ישיר להתחיל לבחור במזון ובמשקאות בריאים יותר עבור משפחותיהם", אומר סמית.

סטורי, שגדלה באקסלסיור כאחת משמונה אחים, מעולם לא סבלה ממחסור במזון, אך היא למדה להעריך את הקשיים שחווים אלה שכן סובלים מכך. היא הפכה את זה למשימת חייה לחנך אנשים ולעזור להם לשפר את הרגלי התזונה שלהם, כדי שיוכלו ליהנות עוד יותר מהחיים – וכך אכן קורה, ברגע שהם מגלים מה הם הפסידו עד כה.