זוכי פרסים

במהלך קריירה בחינוך שנמשכה 45 שנה, אד היילי מצא את עצמו עושה בדיוק את מה שהוא אוהב לעשות בכל יום ויום – מחנך ומציע הדרכה לצעירים.

"הוא מעולם לא דיבר על כך שהוא רוצה קריירה נוספת", אומרת בתה של היילי, שרון הרמל. "ההוראה הייתה בשבילו."

זה בהחלט היה. היילי הגיעה לתיכון אקסלסיור בשנת 1945 לאחר שבילתה מספר שנים בהוראה בגארדן סיטי, מינסוטה. הרבגוניות החינוכית שלו נוצלה לטובה, שכן הוא, בשלב זה או אחר, לימד כל נושא המוצע בבית הספר, למעט כלכלת הבית, ואימן כדורגל, כדורסל ובייסבול.

ילדים היו "התשוקה" שלו", מציין הרמל, ומוסיף כי אביה, שמת בשנת 1988, עשה כמיטב יכולתו להחדיר בכל אחד ואחד מהם את הכלים הדרושים כדי להצטיין ולתרום לחברה.

"הוא (אמר) שהחינוך הוא המפתח והכרטיס לשרוד ולהצליח בחיים", אומר הרמל. צמרות ברשימת המשאלות שלו היו לתת לכל התלמידים יכולת לקרוא היטב ולהבין את מה שהם קראו.

"לעתים קרובות הוא הצהיר, 'בתוך דפי הספרים, אדם יכול ללמוד על כל אחד, כל דבר, בכל מקום בעולם'", היא נזכרת כאשר מחוז בית הספר מינטונקה הוקם בתחילת שנות החמישים, היילי לימדה בחטיבת הביניים אקסלסיור במשך מספר שנים.

לאחר שסיים תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית, הוא בילה את שארית הקריירה המכובדת שלו כיועץ הדרכה, ופרש בשנת 1974 מחטיבת הביניים המערבית.

במכתב שנשלח לאחרונה להרמל, אחד מתלמידיה לשעבר של היילי, בוב הבל מהבל חימום באקסלסיור, העביר סיפור נוגע ללב על פגישה שהייתה לו עם "מר היילי" לפני זמן רב. בזמנו, הבל היה נער בן 14 שניסה לזכות בתג הצטיינות של הצופים "אזרחות בקהילה".

"הייתי צריך ללכת למשרדו של אד... ולהיות מסוגל לענות על שאלות ממנו על איך הקהילה מתפקדת, וכו ', ומה זה אומר להיות אזרח טוב", כתב הבל. "כפי שהוא יכול לעשות כל כך טוב, הוא לבש את פניו הרציניות וגרם לי להזיע קצת - אבל אז בסוף נתן את החיוך הקטן הזה שהודיע (לי) שהוא תמיד מריע ל... אנחנו הילדים המשוגעים. זה היה אחד מתגי ההצטיינות הקשים אך המספקים ביותר שקיבלתי."

כשנשאלה מה החדיר אביה במשפחתו, ציינה הרמל כי תשוקתו לחינוך הניעה שניים מבניו ושני נכדיו להפוך למדריכים ומחנכים.

באשר להרמל, "חזרתי למכללה בגיל 45 וסיימתי את התואר בגיל 50 – הוא היה כל כך גאה".