זוכי הפרס

במהלך קריירה בתחום החינוך שנמשכה 45 שנים, מצא את עצמו אד היילי עושה בדיוק את מה שהוא אהב לעשות בכל יום ויום – לחנך ולהדריך צעירים.

"הוא מעולם לא דיבר על רצון לעסוק במקצוע אחר", אומרת בתו של היילי, שרון הרמל. "ההוראה הייתה כל עולמו."

אין ספק שכך היה. היילי הגיע לתיכון אקסלסיור בשנת 1945, לאחר שבילה מספר שנים בהוראה בגארדן סיטי, מינסוטה. גמישותו החינוכית נוצלה היטב, שכן הוא לימד, בזה אחר זה, את כל המקצועות שהוצעו בבית הספר, למעט כלכלת בית, וכן אימן כדורגל, כדורסל ובייסבול.

"ילדים היו ה'תשוקה' שלו", מציינת הרמל, ומוסיפה כי אביה, שנפטר בשנת 1988, עשה כמיטב יכולתו להקנות לכל אחד ואחת מהם את הכלים הדרושים כדי להצטיין ולתרום לחברה.

"הוא (אמר) שהחינוך הוא המפתח והכרטיס להצלחה ולהישרדות בחיים", אומר הרמל. בראש רשימת המשאלות שלו עמד הרצון להעניק לכל התלמידים את היכולת לקרוא היטב ולהבין את הנקרא.

"הוא נהג לומר לעתים קרובות: 'בין דפי הספרים, אדם יכול ללמוד על כל אחד, על כל דבר, בכל מקום בעולם'", היא נזכרת. כאשר הוקם מחוז בתי הספר מינטונקה בתחילת שנות ה-50, לימדה היילי בבית הספר התיכון אקסלסיור במשך מספר שנים.

לאחר שסיים תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית, הוא בילה את שארית הקריירה המכובדת שלו כיועץ חינוכי, ופרש בשנת 1974 מבית הספר התיכון "ווסט".

במכתב ששלח לאחרונה להרמל, אחד מתלמידיו לשעבר של היילי, סיפר בוב אבל מחברת "אבל חימום" באקסלסיור סיפור מרגש על מפגש שהיה לו עם "מר היילי" לפני זמן רב. באותה תקופה היה אבל נער בן 14 שניסה לזכות בתג ההצטיינות "אזרחות בקהילה" במסגרת תנועת הצופים.

"הייתי צריך ללכת למשרד של אד... ולהיות מסוגל לענות על השאלות שלו לגבי אופן תפקוד הקהילה וכדומה, ומה זה אומר להיות אזרח טוב," כתב אבל. "כמו שהוא ידע לעשות כל כך טוב, הוא לבש את הפרצוף הרציני שלו וגרם לי להזיע קצת – אבל בסוף הוא חייך את החיוך הקטן הזה שגרם לי להבין שהוא תמיד מעודד... אותנו, הילדים המטורפים. זה היה אחד מתגי ההצטיינות הקשים ביותר, אך המספקים ביותר שקיבלתי."

כשנשאלה מה הנחיל אביה למשפחתו, ציינה הרמל כי התשוקה שלו לחינוך היא שהובילה שניים מבניו ושני נכדיו להפוך למורים ומחנכים.

באשר להרמל, "חזרתי ללימודים בגיל 45 וסיימתי את התואר בגיל 50 – הוא היה כל כך גאה בי."