זוכי הפרס

במהלך קריירה חינוכית שנמשכה 45 שנה, אד היילי מצא את עצמו עושה בדיוק את מה שהוא אהב לעשות בכל יום ויום – לחנך ולהציע הדרכה לצעירים.

"הוא מעולם לא דיבר על רצונו בקריירה נוספת", אומרת בתה של היילי, שרון הרמל. "ההוראה היתה בשבילו".

זה בהחלט היה. היילי הגיעה לתיכון אקסלסיור בשנת 1945 לאחר שבילתה מספר שנים בהוראה בגארדן סיטי, מינסוטה. הרבגוניות החינוכית שלו נוצלה היטב, שכן הוא, בשלב זה או אחר, לימד כל מקצוע שהוצע בבית הספר, למעט כלכלת בית, ואימן פוטבול, כדורסל ובייסבול.

ילדים היו "התשוקה שלו", מציינת הרמל, ומוסיפה כי אביה, שנפטר בשנת 1988, עשה כמיטב יכולתו להנחיל לכל אחד ואחת מהם את הכלים הדרושים כדי להצטיין ולתרום לחברה.

"הוא (אמר) שהחינוך הוא המפתח והכרטיס להישרדות ולהצלחה בחיים", אומר הרמל. בראש רשימת המשאלות שלו היה לתת לכל התלמידים את היכולת לקרוא היטב ולהבין את מה שהם קראו.

"לעתים קרובות הוא הצהיר, 'בתוך דפי הספרים, אדם יכול ללמוד על כל אחד, כל דבר, בכל מקום בעולם'", היא נזכרת כשהוקם מחוז בית הספר מינטונקה בתחילת שנות החמישים, היילי לימדה בחטיבת הביניים אקסלסיור במשך מספר שנים.

לאחר שקיבל תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית, הוא בילה את שארית הקריירה המכובדת שלו כיועץ הדרכה, ופרש בשנת 1974 מחטיבת הביניים ווסט.

במכתב ששלח לאחרונה להרמל, אחד מתלמידיה לשעבר של היילי, בוב אייבל מ"אבל חימום" באקסלסיור, סיפר סיפור נוגע ללב על פגישה שהייתה לו עם "מר היילי" לפני זמן רב. באותו זמן, הבל היה נער בן 14 שניסה לזכות בתג הצטיינות של צופי נשר "אזרחות בקהילה".

"הייתי צריך ללכת למשרד של אד... ולהיות מסוגל לענות על שאלות ממנו על איך הקהילה תפקדה וכו', ומה זה אומר להיות אזרח טוב", כתב הבל. "מכיוון שהוא יכול היה לעשות זאת היטב, הוא לבש את פניו הרציניות וגרם לי להזיע קצת - אבל אז בסוף נתן את החיוך הקטן הזה שנתן (לי) לדעת שהוא תמיד מריע ל... אנחנו המשוגעים ילדים. זה היה אחד מתגי ההצטיינות הקשים אך המספקים ביותר שקיבלתי".

כשנשאלה מה הנחיל אביה למשפחתו, ציינה הרמל כי תשוקתו לחינוך הניעה שניים מבניו ושני נכדיו להיות מדריכים ומחנכים.

באשר להרמל, "חזרתי לקולג' בגיל 45 וסיימתי את התואר בגיל 50 - הוא היה כל כך גאה".