זוכי פרסים

לראיין את הרולד מלבי זה די קל, במיוחד כשהנושא כרוך באחד המקומות האהובים עליו מכולם: בית הספר גרובלנד.

כאשר הוא מתבקש לדבר על תקופתו כמורה וכמנהל בגרובלנד, מלבי יכול לדבר בהתלהבות וכמעט ללא הפסקה.

הוא מתחיל בתיאור כיצד הגיע לבית הספר K-8 Groveland טרי משירות באוקינאווה בחיל האוויר הימי בסוף מלחמת העולם השנייה.

"כשנסעתי לגרובלנד, האזור היה בעיקר חוות", הוא נזכר, ומוסיף כי בעלי חיים רעו בשדה הסמוך לבית הספר.

מלבי ממשיך ומציין כי בשלב מסוים בתחילת קריירת ההוראה שלו הוא החליט לעזוב את המקצוען ולמכור ביטוח במקום. זה לא נמשך זמן רב.

"כל מה שזה עשה היה לגרום לי להבין כמה אני רוצה לחזור לכיתה, ועדיף בגרובלנד." הוא אכן חזר לגרובלנד - לאחר שמוזג למחוז בית הספר מינטונקה - והפך למנהל בשנת 1953.

במהלך השנים, הוא ראה את ההרס של בניין בית הספר הישן גרובלנד, בניית מתקן חדש, וצמיחה מהירה של התלמידים. "זו הייתה תקופה מרגשת", הוא אומר. "היו הרבה שנים שאני, כמו גם מנהל החינוך היסודי ושאר המנהלים במחוז, הייתי יוצא למכללות הממלכתיות בחורף כדי לגייס מורים חדשים. הרגשנו שאנחנו מקבלים את הקרם של היבול על ידי יציאה לשם מוקדם.

"בנוסף, בתי הספר של מינטונקה היו, ותמיד היו, נחשבו לאחד המקומות הטובים ביותר ללמד." הוא ממשיך ואומר מה קבוצה טובה של תלמידים, הורים ומורים לחבר את בית הספר, אשר תמיד היה מוקד של קהילת Groveland.

כמנהל, מלבי אומר שהפילוסופיה שלו הייתה לתמוך במורים בכל דרך שהוא יכול, ולתת להם את הכלים, המשאבים והתמיכה כדי להיות יעילים ככל האפשר.

בספר על ההיסטוריה של בית הספר שכותרתו, "לחגוג את גרובלנד, 150 שנות למידה", מורים רבים ציינו איזה מנהל מצוין ואדם מלבי היה לעבוד איתו ולמען. "מר הרולד מלבי, המנהל, כיבד הורים, תלמידים, מורים ואנשי צוות", כתבה גלוריה סודרהולם פרדריקסון, מורה בגרובלנד בין השנים 1956 ל-1984.

מלבי מסיים את סיפורו באומרו עד כמה הוא ואשתו, בי, נגעו ללב כאשר, במסיבת הפרישה שלו, קהילת בית הספר הפתיעה אותם עם כרטיסים לנורבגיה. "זה היה מזעזע, אבל זה גם הראה עד כמה לכולם שם אכפת מבית הספר שלהם", הוא אומר.