זוכי הפרס

לראיין את הרולד מלבי זה די קל, במיוחד כשנושא השיחה נוגע לאחד המקומות האהובים עליו ביותר: בית הספר גרווילנד.

כשמבקשים ממנו לדבר על תקופתו כמורה וכמנהל בבית הספר בגרווילנד, מלבי יכול לדבר בהתלהבות ובלי הפסקה כמעט.

הוא מתחיל בתיאור האופן שבו הגיע לבית הספר "גרווילנד" (כיתות א'-ח'), מיד לאחר ששירת באוקינאווה בחיל האוויר הימי בסוף מלחמת העולם השנייה.

"כשהגעתי לגרווילנד, האזור היה ברובו שטחי חקלאות", הוא נזכר, ומוסיף שבעלי חיים רעו בשדה הסמוך לבית הספר.

מלבי ממשיך ומציין שבשלב מסוים בתחילת דרכו בהוראה החליט לעזוב את המקצוע ולעסוק במקום זאת בביטוח. זה לא נמשך זמן רב.

"זה רק גרם לי להבין עד כמה רציתי לחזור לכיתה, ועדיף בגרווילנד." הוא אכן חזר לגרווילנד – לאחר שהוכנסה למחוז החינוך מינטונקה – והפך למנהל בית הספר בשנת 1953.

במהלך השנים הוא היה עד להריסת מבנה בית הספר הישן בגרווילנד, להקמת מתקן חדש ולגידול מהיר במספר התלמידים. "זו הייתה תקופה מרגשת", הוא אומר. "במשך שנים רבות הייתי יוצא, יחד עם מנהל החינוך היסודי ומנהלי בתי הספר האחרים במחוז, אל המכללות הממלכתיות בחורף כדי לגייס מורים חדשים. הרגשנו שאנחנו מצליחים לגייס את הטובים ביותר בזכות היציאה לשטח בשלב מוקדם.

"בנוסף, בתי הספר במינטונקה נחשבו, ותמיד נחשבו, לאחד המקומות הטובים ביותר להוראה." הוא ממשיך ומציין איזו קבוצה נהדרת של תלמידים, הורים ומורים מרכיבה את בית הספר, שתמיד היה מוקד מרכזי בקהילת גרווילנד.

כמנהל בית הספר, מלבי אומר שהפילוסופיה שלו הייתה לתמוך במורים בכל דרך אפשרית, לספק להם את הכלים, המשאבים והתמיכה הדרושים כדי שיוכלו לפעול ביעילות מרבית.

בספר העוסק בהיסטוריה של בית הספר, שכותרתו "חוגגים את גרווילנד: 150 שנות למידה", ציינו מורים רבים עד כמה היה מלבי מנהל בית ספר ואדם נהדר לעבוד איתו ולמענו. "מר הרולד מלבי, מנהל בית הספר, זכה לכבוד מצד הורים, תלמידים, מורים וצוות בית הספר", כתבה גלוריה סודרהולם פרדריקסון, מורה בגרווילנד בשנים 1956–1984.

מלבי מסיים את סיפורו ומספר עד כמה הוא ואשתו, בי, התרגשו כשבמסיבת הפרישה שלו הפתיעה אותם קהילת בית הספר עם כרטיסים לנורווגיה. "זה היה ממש מפתיע, אבל זה גם הוכיח עד כמה כולם שם דואגים לבית הספר שלהם", הוא אומר.