זוכי פרסים

בסוף שנות ה-60, לא היו הרבה הזדמנויות לבנות שרצו לעסוק בספורט. אז ג'יל לינדקוויסט יצרה הזדמנויות משלה.

"כמה פעמים, בוב רוגנס היה לוקח אותי למירוצים שבהם הייתי מתחרה נגד נערות קולג'ים", היא אומרת. "אני גם זוכרת שהמורה לחינוך גופני שלי בחטיבת הביניים ווסט, בי.קיי סטיין, ובעלה לוקחים אותי למירוצים".

מאחר שספורט בתיכון אינו אופציה לבנות, ג'יל פנתה לפעילות הספורטיבית הבאה שהיא יכלה לחשוב עליה: מעודדות.

"זה היה מאוד יוקרתי להיות מעודדת", היא אומרת. "והסיבה היחידה שזכיתי להיות כזה היא כי יכולתי לעשות קפיצת ידיים על הקרח. אז הם באמת לא יכלו להרחיק אותי מהקבוצה."

בכיתה היו לה הרבה בעיות במתמטיקה, אבל היא פנתה לפינה הודות למורה שלא ויתר עליה.

"מתמטיקה לא הייתה התחום שלי, אבל הייתי דלוקה על מר דידריך" היא אומרת. "הוא גרם לי להרגיש שאני יכולה ללמוד מתמטיקה. הוא היה פשוט אדם ממש נחמד."

ג'יל לקחה את אהבתה לאתלטיקה לבאפלו, מין, שם לימדה חינוך גופני במשך 34 שנים. היא גם אימנה פחות או יותר כל ספורט שאתה יכול לחשוב עליו, והיא עדיין פועלת חזק בשנתה ה -25 של אימון קרוס קאנטרי.

"בקרוס קאנטרי, לכולם יש הצלחה, וכולם זוכים לשחק", היא אומרת. "אי אפשר לשבת על הספסל לפסק זמן. והילדים באמת משאירים אותי צעירה. ילדים גורמים לך להתרגש מדברים, ולגרום לך לעשות דברים שבדרך כלל לא היית עושה."

באשר לשנים שלה בתיכון, היא שמחה להיות במקום שנתן לה להיות עצמה.

"רציתי להיות ילד. רציתי לעסוק בספורט ולעשות את כל הדברים שהם לא נתנו לנו לעשות. אז ב- MHS למדתי איך לצעוד לתוף אחר ועדיין להיות בסדר עם זה. יכולתי לעשות מה שאני רוצה ועדיין להתקבל."

לאחר סיום הלימודים, ג'יל למדה במכללת גוסטבוס אדולפוס, שם הטביעה את חותמה בתחרות על קבוצות הסופטבול, הריצה, השחייה, הכדורסל והטניס של הבנות שלהם, כולן נוצרו לאחרונה לאחר אימוץ הכותרת התשיעית של תיקוני החינוך בשנת 1972. ג'יל נכנסה להיכל התהילה של האתלטיקה של מכללת גוסטבוס אדולפוס בשנת 1995.