זוכי הפרס

כדי לתת לכם מושג כיצד דברים השתנו במהלך השנים, חשבו על הזדמנויות התעסוקה שנפתחו בפני ג'ו ליין הצעיר כשסיים את לימודיו בקולג' בשנת 1967.

"היו לי 13 או 14 עבודות שונות שיכולתי לקחת", הוא אומר. "אבל כבר אז אפשר היה לראות שמינטונקה ממש פרוגרסיבית ושיש לה אנשים ממש טובים. והרגשתי בר מזל להתחבר לבית ספר בכנס האגם".

אז ג'ו הגיע למינטונקה בסתיו, ונשאר במשך 35 שנה, לימד חינוך גופני ואימן כמעט כל דבר בחטיבת הביניים ובתיכון.

אבל הוא ידוע בעיקר בשל היותו מאמן אתלטיקה נערים ראשי, תפקיד בו זכה באליפות המדינה ב-1976 ואותו החזיק כל כך הרבה זמן, עד ששינו את שמו של מפגש המסלול המוזמן של מינטונקה למפגש ההזמנה של ג'ו ליין. הכבוד הזה, יחד עם הכניסה להיכל התהילה של מאמני האתלטיקה של מינסוטה, היו רגעי השיא של הקריירה שהשפיעה על הרבה מאוד ילדים.

למעשה, ג'ו הבין פעם בערך כמה ילדים הוא כן אימן לאורך השנים: 8,500 מדהים.

"פשוט אהבתי ללכת לעבודה כל יום", הוא אומר. "כל כך נהניתי מזה, זה היה כמעט כמו תחביב".

כיום יש לו תחביב אחר, והוא מבלה את רוב זמנו בחוות סוסים בדלאנו. ועד כמה שתריסר הסוסים האלה מלכותיים ועוצמתיים, הם לא משתוים לאלפי הסטודנטים-ספורטאים שהשפיעו על חייו של ג'ו ליין באותה מידה שהוא השפיע על חייהם.

"תמיד אזכור את השמחה של הילדים ואת ההתלהבות שלהם", אומר ג'ו. "ההתרגשות שלהם ללמוד, האנרגיה שלהם. זה היה מדבק".