זוכי פרסים

כדי לתת לך מושג איך דברים השתנו לאורך השנים, שקול את הזדמנויות התעסוקה הפתוחות לג'ו ליין הצעיר כשסיים את לימודיו במכללה בשנת 1967.

"היו לי 13 או 14 עבודות שונות שיכולתי לקחת", הוא אומר. "אבל כבר אז, אפשר היה לראות שמינטונקה הייתה ממש מתקדמת והיו לה אנשים ממש טובים. והרגשתי בר מזל להתחבר לבית ספר בוועידת האגם."

אז ג'ו הגיע למינטונקה בסתיו ההוא, ונשאר במשך 35 שנה, לימד חינוך גופני ואימן פחות או יותר הכל ברמות חטיבת הביניים והתיכונים.

אבל הוא ידוע בעיקר בשל היותו מאמן אתלטיקה ומגרש בנים ראשיים, עמדה שבה הוא זכה באליפות המדינה בשנת 1976 ואשר הוא החזיק כל כך הרבה זמן, הם שינו את השם של מינטונקה הזמנה לפגוש ג'ו ליין. הכבוד הזה, יחד עם הכניסה להיכל התהילה של מאמני המסלולים של מינסוטה, היו רגעי השיא של קריירה שהשפיעה על הרבה מאוד ילדים.

למעשה, ג'ו פעם הבין בערך כמה ילדים הוא אימן במשך השנים: 8,500 מדהימים.

"פשוט אהבתי ללכת לעבודה כל יום", הוא אומר. "נהניתי מזה כל כך, זה היה כמעט כמו תחביב."

בימים אלה יש לו תחביב אחר, מבלה את רוב זמנו בחוות סוסים תחביב בדלאנו. ועד כמה שהם מלכותיים וחזקים כמו תריסר הסוסים האלה, הם לא משתווים לאלפי הסטודנטים-ספורטאים שהיו בעלי השפעה גדולה על חייו של ג'ו ליין כפי שהוא היה בשלהם.

"אני תמיד אזכור את השמחה של הילדים ואת ההתלהבות שלהם", אומר ג'ו. "ההתרגשות שלהם ללמוד, האנרגיה שלהם. זה היה מדבק."