זוכי הפרס

לזכותה נרשמו הופעות בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון, אך כששואלים את מרני מוסמן, בוגרת מחזור 1969 של מינטונקה, על רגעי השיא בקריירה שלה, הפרויקטים שהיא גאה בהם ביותר הם אלה שבהם ילדים תופסים את מרכז הבמה.

בשנות ה-90 פיתחה מרני תוכנית בשם "SummerSounds" בהוליווד בול, שנועדה לאפשר לילדים להיחשף למוזיקה ולתרבות מכל רחבי העולם. במהלך שמונה העונות של התוכנית, "מסע ההרמוניה העולמית" לקח את המשתתפים למסע במעל ל-30 מדינות, עם 30,000 ילדים מדי שנה.

בשנת 2001 ייסדה מרני את "VoicesWithin", תוכנית שהות אמנים המיועדת לתלמידי כיתה ה' ותלמידי תיכון באזור לוס אנג'לס. תוכנית השהות מלמדת את התלמידים מיומנויות של עבודה משותפת, אותן הם יכולים ליישם בעת כתיבת וביצוע שירים מקוריים, ובמקרה של תלמידי התיכון – גם באורטוריות המבוססות על יצירות ספרותיות כגון "גילגמש" ו"פרנקנשטיין" מאת מרי שלי.

"היה לי מזל בקריירה שלי ונהניתי מרגעים רבים של שיא, הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית. אירוע אחד שזכור לי במיוחד הוא גילום דמותה של ז'אן ד'ארק באופרה 'ז'אן ד'ארק או בוש' מאת הונגר בפסטיבל המוזיקה באספן. אך העבודה שאני גאה בה ביותר היא זו שביצעתי בהוליווד בול ובשיתוף עם התלמידים ב'Voices Within'. זו הייתה חוויה כל כך מספקת," מסבירה מרני.

בזמן שלמדה במינטונקה, מרני זוכרת את המורים שהיו התובעניים ביותר – אלה שהציבו לה ולתלמידים האחרים ציפיות גבוהות. "זה התחיל בבית הספר היסודי בגרווילנד עם המורה שלי, גברת ג'ונס. היא כתבה מכתב שהקריאה בקול רם בפני הכיתה ביום האחרון, ובו ניבאה היכן כל אחד מאיתנו יהיה בעוד 30–40 שנה. אני זוכרת שהיא אמרה: '...וכמובן שכולנו מכירים את מרני מוסמן כנשיאה הראשונה שלנו'. הא! הילרי בטח הייתה מופתעת!"

הציפיות הגבוהות נמשכו גם בחטיבת הביניים. מורי הלהקה והמקהלה של מרני בבית הספר "מינטונקה מידל סקול איסט" (שנקרא אז "איסט ג'וניור היי") העסיקו אותה ואת התלמידים האחרים ב"רפרטואר מעניין ומאתגר מאוד".

"אני מרגישה ברת מזל שנחשפתי למגוון כה רחב של אמנות וספרות בבית הספר," מוסיפה מרני. "אפילו בתיכון, מר זרק, המורה לתיאטרון שלי, ומר צ'ישולם המשיכו לעודד חשיבה מגוונת. נחשפתי למגוון דעות וניתנה לי החופש לעסוק ברעיונות ובפרויקטים רבים משלי." הדבר הכין אותה היטב לקראת הלימודים באוניברסיטה ולחיים בתיאטרון ומחוצה לו.

לבוגרים אחרים ששוקלים קריירה כשחקנים, למרני יש את הטיפים הבאים: "כבר אין מסלול ברור להשגת עבודה בתחום הזה; הכל מאוד לא צפוי. צריך להיות מאוד יזמי... ואל תחכו שהטלפון יצלצל!" היא גם מעודדת אנשים לשקול את המשחק כתחביב במסגרת תיאטרון קהילתי. "אפשר לחוות את כל השמחה בלי הצער."

העצה שלה לבוגרים אחרים היא לטייל. "סעו לכל מקום", היא אומרת. "עם אחרים. לבד. לעיירות קטנות. למדינות אחרות. נראה ש'הנחמדות של מינסוטה' עובדת בכל מקום."

בקרוב היא תיסע למיאנמר (בורמה) כדי להנחות סדנאות מוזיקה משותפות, ותעבוד הן עם תלמידי אנגלית כשפה שנייה (ESL) ברנגון והן עם שבטים בהרים. זהו חלק מיוזמת ההסברה התרבותית של מחלקת המדינה האמריקאית. בשנה שעברה היא השתתפה במשלחת דומה לג'דה שבסעודיה.

באשר לפרס "היכל התהילה של סקיפר", מרני אומרת שזה "די מפתיע ומרגש עד מאוד". היא ממשיכה ומתייחסת בהומור לנאום הזכייה המפורסם של סאלי פילד בטקס האוסקר ב-1985: "'אתם אוהבים אותי! אתם באמת אוהבים אותי!' אחרי כל העליות והירידות הרגשיות של התיכון, אני חושבת שאני מבינה למה היא התכוונה", אומרת מרני. "יש ערך בהסתכלות לאחור ובבגרות!"