זוכי הפרס

לסטיבן פוליוט הייתה קריירה מרשימה מאז שסיים את לימודיו במחזור של 1963. כסופר, מפיק ובמאי הוא זכה בפרסים רבים והעניק הנאה למיליוני אנשים.

בטח נהניתם מרבות מהתוכניות שכתב. כמו קצה הקרחון, הנה רק כמה דוגמאות: 16 שנות טקס פרסי איגוד שחקני המסך, תחרויות "מיס אמריקה", תוכניות איחוד של "ימים מאושרים", "דאלאס" ו"קשרים משפחתיים", 18 תוכניות מיוחדות של "תיאטרון פורד", שלוש תוכניות מיוחדות של אליזבת טיילור, ורשימה ארוכה של תוכניות מיוחדות של פרי קומו.

לאחר סיום התיכון, סטיבן סיים תואר בעיתונאות באוניברסיטת מרקט בוויסקונסין. מתוך עניין בביקורת קולנוע, הוא כתב ביקורות תיאטרון וקולנוע עבור העיתון "מילווקי ג'ורנל". שאיפותיו הובילו אותו לאוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), שם זכה במלגת ארתור נייט ללימודי תואר שני. העתיד של סטיבן נראה מבטיח. אולם, תוך כדי לימודי הביקורת, הוא החל להתעסק בהפקת סרטים קצרים ובכתיבת תסריטים. "אז שיניתי כיוון", אומר סטיבן, "וסיים את התואר השני בכתיבת תסריטים".

הפקת סרטי קולנוע ריתקה אותו בשנות לימודיו באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC). הוא עשה התמחות בסרט עם ג'ים ברידג'ס, במאי סרטים כגון "בייבי מייקר", "תסמונת סין" ו"קאובוי עירוני". לאחר שזכה לתשומת לב בזכות מאמר שכתב ל"לוס אנג'לס טיימס", נשכר סטיבן על ידי פיטר גובר, סגן נשיא חברת קולומביה פיקצ'רס. שם עבד על הסרט "The Way We Were" ועל סרטים נוספים, אך לאחר זמן מה החל לחוש חוסר שקט. הפקת סרטים ארכה נצח. לדברי סטיבן, "האישיות שלי אוהבת לראות התחלה, אמצע וסוף – עוד בימי חיי". במקום זאת, הוא ראה מספר רב של תסריטים שהושמו בצד מסיבות שונות, דבר שהטריד את הכותב שבו.

הזדמנות לביים סרט תיעודי בניופורט, רוד איילנד, על "הצי החדש" צצה לפתע. "המשימה הזו שינתה את חיי", אומר סטיבן, והוא הפנה את מרצו לבימוי. במסגרת לימודי התואר השני שלו, הוא החל גם בהפקת סרט תיעודי נוסף, "החלום שנותר" (The Dream That Remains), דיוקן קולנועי של הארי פרץ', מלחין מיקרוטונלי חלוצי (1901-1974).

בוב באנר, מפיק מוביל בתחום הטלוויזיה ותוכניות הבידור, צפה בסרט כאשר שודר ברשת PBS ושכר את שירותיו של סטיבן. "זה באמת ביסס את דרכי", אמר סטיבן. סטיבן, שקיבל על עצמו את האחריות לפיתוח תוכניות, החל להפיק ולכתוב תוכניות טלוויזיה מיוחדות. לאורך השנים ביסס את מעמדו כאחד הכותבים הבולטים והמוערכים ביותר בטלוויזיה, בתיאטרון ובקולנוע. אף שהישגיו נגעו ללב כולנו, מרבית הצופים אינם מודעים לכך, אלא אם כן הם צופים בקרדיטים בסוף הסרט.

הכוכבים מכירים אותו, ויש לו כמה סיפורים מדהימים לספר. סטיבן משחזר רגע אהוב מתחילת הקריירה שלו, כאשר עבד על מחווה לדמיון האמריקאי, שבה פול ניומן מראיין את האסטרונאוט ניל ארמסטרונג, ואחריה מוצג ברצף מופע בלט בשם "Lost in the Stars". "אני חייב לומר, זה היה אחד הרגעים הגדולים", אומר סטיבן, שעד היום זוכר את התפעמותו מכך שבילה אחר צהריים לא רק עם פול ניומן, אלא גם עם האדם הראשון שצעד על הירח. הוא גם אהב לעבוד עם אליזבת טיילור וזכה לעבוד איתה בשלושה סרטים מיוחדים. כשבקר בביתה, הוא התרגש מאוד כשראה קוליי יפהפה רץ במורד הגבעה כדי לקבל את פניו, בדיוק כמו בסרט "לסי", שבו היא כיכבה בילדותה.

"זו הייתה חוויה מדהימה, שמעולם לא הייתי יכול לדמיין", אומר סטיבן על הקריירה שלו כשהוא משחזר את ימיו בתיכון מינטונקה לפני 50 שנה. "במבט לאחור, באמת לא היה שם שום פגם. זו הייתה מערכת חינוך ציבורית נהדרת בכל המובנים". סטיבן מעריך במיוחד את הכבוד שהאמנויות זוכות לו תמיד בתיכון מינטונקה. הוא אסיר תודה לבוב שמידט, מורה הדרמה שעודד אותו לחקור את העניין שלו בתיאטרון.

"המסירות של המורים הייתה מדהימה", אומר סטיבן. הוא נזכר במיוחד במורה ללטינית שבמקום לדרוש שינון קפדני, ביקש מהתלמידים ליצור עיתון של אותה תקופה. כמו כן, הוא נזכר איך התיאטרון העלה את "ליל ה-16 בינואר", מחזה מאת איין ראנד, ומחלקת האנגלית שילבה את יצירתה, "המעיין", בשיעורים. עם זאת, לדברי סטיבן, ויליאם צ'ישולם היה המורה האיקוני של תקופתו. "הוא תמיד פנה אלינו כ'מר פוליוט' ו'גברת כך וכך'. הוא התייחס אלינו ברמה מאוד בוגרת והיה ממש משוגע על משוררים וספרות. הייתה לו השפעה אדירה".