ילנה זביליץ' '20 עשתה היסטוריה עם מינסוטה אורורה. הקבוצה היא קבוצת כדורגל הנשים החדשה של מינסוטה וכבר זכתה לשבחים ותשומת לב עצומים בחודשים הראשונים לפעילותה. עד למשחק האליפות האחרון, האורורה התקדמו לאורך עונת הבכורה שלהם ללא הפסד, ושברו בעקביות שיאי אצטדיון עם אחוזי הצבעה של יותר מששת אלפים. בעודה בתחילת דרכה בתחום הטרום מקצועני, זביליץ' מכירה ואוהבת כדורגל כמעט כל חייה. 

"בכנות, המסע שלי עם כדורגל התחיל כשהייתי בת שלוש", היא אומרת. "הכדורגל נמצא במשפחה שלי כבר הרבה מאוד זמן. כמעט כולם במשפחה שלי שיחקו אותה. סבא שלי פתח מועדון בברוקלין סנטר, מינסוטה, כשהוא הגיע לראשונה לארה"ב מסרביה, אז פשוט גדלתי לאהוב את זה".

זביליץ' שיחק בקבוצת הכדורגל של מינטונקה במשך כל ארבע שנות לימודיו בתיכון ובמקביל השתתף במספר תוכניות כדורגל אחרות. היא שיחקה במועדון המקומי טונקה יונייטד עד שנתה השנייה ולאחר מכן הפכה לקבוצת הליגה הלאומית (ECNL) של אקדמיית מינסוטה ת'אנדר. האחרונה הציעה סביבה תחרותית יותר ורמה גבוהה יותר של חשיפה, ועזרה לקדם את שאיפותיה לשחק באופן מקצועי. 

"מה שנתן לי השראה לעסוק בכדורגל במובן המקצועי יותר היה ללא ספק המשפחה שלי - סבא שלי הקים את המועדון, כל בני המשפחה שלי משחקים, ופשוט הייתה להם מערכת תמיכה כל כך גדולה", היא אומרת. 

המשחק עם האורורה בהחלט היווה צעד משמעותי קדימה במסע המקצועי של זביליץ'. עם זאת, למרות עונה מרשימה בסך הכל, זה לא תמיד היה שיט חלק עבור הקבוצה. 

"הייתי אומר שאחד המכשולים הראשונים שלנו היה במשחק הראשון. סיימנו בתיקו את משחק הפתיחה הביתי שלנו נגד גרין ביי. אף אחד לא באמת ידע למה לצפות כי כולנו היינו חדשים לגמרי בקבוצה ולא ממש הכרנו אחד את השני", אמר זביליץ'. "עם זאת, משהו מתגמל היה ללכת לגרין ביי בטיול החוץ האחרון שלנו ולנצח את שני המשחקים. זה היה ממש מגניב לראות איך התחלנו את העונה לעומת איך שסיימנו נגד אותה קבוצה". 

היא ראתה את החלק הטוב ביותר של העונה כדי להתקדם לאליפות ולשחק ללא הפסד עד המשחק האחרון. שחקני אורורה, שבתחילה היו זרים גמורים זה לזה, פיתחו קשר חזק במהלך העונה. החיבור ביניהם הוא משהו שזביליץ' מעריך מאוד, לצד התמיכה המתמשכת של הקהילה. 

מערכות היחסים שיצרה עם מאמניה וחבריה לקבוצה בתיכון היו מיוחדות באופן דומה. מהשחקנים שגדלו לצדם ועד למאמן ג'ף הופקינס - שעדיין משתתף במשחקי המכללות והטרום מקצוענים שלה - זביליץ' מוקירה עמוקות את האנשים שהכירה ב-MHS.

"אני חושב שהתקופה שלי בנבחרת התיכון פשוט עזרה לי לצמוח - לא רק כשחקן, אלא גם כאדם. התחלתי כשהייתי בן 13, שיחקתי מהשנה הראשונה שלי ועד השנה האחרונה שלי. זכינו באליפות המדינה בשנה הראשונה שלי, ופשוט לחוות את זה היה סוריאליסטי ומשהו שלא אשכח לעולם". 

הזיכרונות האהובים על זביליץ' מתקופתה בתיכון התרחבו מעבר לכדורגל. "הייתי מעורב בכדורסל כשגדלתי ושיחקתי בשנה הראשונה שלי בקבוצה של כיתה ט'". זביליץ' נהנתה לשחק כדורסל והלוואי שהייתה יכולה להמשיך גם בספורט הזה. 

היא הוסיפה כי שניים מהשיעורים האהובים עליה היו מדעים ואנגלית. "אהבתי את המורים שלי, גברת סומרס וגברת לואיס. שניהם פשוט הפכו את הקורסים לכל כך מהנים ומהנים. אהבתי במיוחד מדע – וזה למעשה עזר לי להבין שאני רוצה להתמחות בקינסיולוגיה בקולג'", היא אומרת.

כעת, זויליץ' לומדת באוניברסיטת אילינוי בשיקגו, מקווה להמשיך לשחק טרום מקצועי ולהמשיך את לימודיה בקינסיולוגיה. לאחר שתסיים את לימודיה בקולג', היא גם שואפת להתקדם לתחום הכדורגל המקצועני. היא הציעה כמה עצות לתלמידי MHS הנוכחיים שעשויים להיות ספורטאים מקצועיים שאפתניים עם מטרות ושאיפות דומות. 

"עצה אחת שהייתי אומרת לכל תלמיד לעקוב אחריה היא לעולם לא להפסיק לרדוף אחרי החלומות שלך", היא אומרת, "גם אם אנשים אומרים לך דברים כמו 'אתה לא מספיק טוב' או 'זה לא מציאותי'. כספורטאי, קל לוותר ולהפסיק לנסות כשאתה מתמודד עם מכשולים או מצוקות. אבל הייתי פשוט אומר לעולם לא להפסיק להאמין בעצמך, כי האפשרויות הן אינסופיות".