ילנה זבילג'יץ' '20 עשתה היסטוריה עם מינסוטה אורורה. הקבוצה היא קבוצת כדורגל הנשים הטרום-מקצוענית החדשה של מינסוטה וכבר זכתה לשבחים ותשומת לב רבים בחודשים הראשונים לפעילותה. עד למשחק האליפות האחרון, האורורה התקדמו לאורך כל עונת הבכורה שלהם ללא הפסד, ושברו בעקביות שיאי אצטדיונים עם יותר מששת אלפים. בזמן שהיא רק התחילה את דרכה בתחום הטרום-מקצועני, זבילז'יץ' הכירה ואהבה כדורגל כמעט כל חייה. 

"בכנות, המסע שלי עם הכדורגל התחיל כשהייתי בת שלוש", אמרה. "הכדורגל נמצא במשפחה שלי כבר הרבה מאוד זמן. כמעט כולם במשפחה שלי שיחקו אותה. סבא שלי הקים מועדון בברוקלין סנטר, מינסוטה, כשהוא הגיע לראשונה לארה"ב מסרביה, אז פשוט גדלתי לאהוב את זה".

זבילז'יץ' שיחק בקבוצת הכדורגל של מינטונקה במשך כל ארבע שנות התיכון, ובמקביל השתתף במספר תוכניות כדורגל אחרות. היא שיחקה במועדון המקומי טונקה יונייטד עד לשנתה האחרונה ולאחר מכן הפכה לקבוצת העילית של אקדמיית מינסוטה ת'אנדר (ECNL). האחרונה הציעה סביבה תחרותית יותר ורמה גבוהה יותר של חשיפה, ועזרה לקדם את שאיפותיה לשחק באופן מקצועי. 

"מה שנתן לי השראה לעסוק בכדורגל במובן המקצועי יותר היה ללא ספק המשפחה שלי – סבא שלי הקים את המועדון, כולם במשפחה שלי שיחקו, ופשוט הייתה לי מערכת תמיכה כל כך גדולה", אמרה. 

המשחק עם האורורה בהחלט היווה צעד גדול קדימה במסע המקצועי של זבילז'יץ'. עם זאת, למרות עונה מרשימה בסך הכל, זה לא תמיד היה חלק עבור הקבוצה. 

"הייתי אומר שאחד המכשולים הראשונים שלנו היה במשחק הראשון שלנו. קשרנו את הפותח הביתי שלנו נגד גרין ביי. אף אחד לא באמת ידע למה לצפות כי כולנו היינו חדשים לגמרי בקבוצה ולא ממש הכרנו אחד את השני", אמר זבילז'יץ'. "עם זאת, משהו מתגמל היה ללכת לגרין ביי בנסיעת החוץ האחרונה שלנו ולנצח את שני המשחקים. זה היה פשוט ממש מגניב לראות איך התחלנו את העונה לעומת איך שסיימנו נגד אותה קבוצה". 

היא ראתה את החלק הטוב ביותר של העונה כהתקדמות לאליפות ומשחק ללא הפסד עד למשחק הגמר. שחקני אורורה, שהיו בהתחלה זרים גמורים זה לזה, פיתחו קשר חזק במהלך העונה. החיבור ביניהם הוא משהו שצביליצ'יץ' מעריך מאוד, לצד התמיכה המתמשכת של הקהילה. 

מערכות היחסים שיצרה עם מאמניה וחבריה לקבוצה בתיכון היו מיוחדות באופן דומה. מהשחקנים שגדלה לצדם ועד המאמן ג'ף הופקינס – שעדיין משתתף במשחקי המכללות והקדם-מקצוענים שלה – זבילז'יץ' מוקירה מאוד את האנשים שהכירה ב-MHS.

"אני חושב שהזמן שלי בנבחרת התיכונים פשוט עזר לי מאוד לצמוח – לא רק כשחקן אלא גם כאדם. התחלתי כשהייתי בן 13, שיחקתי מהשנה הראשונה שלי כל הדרך עד השנה האחרונה שלי. זכינו באליפות המדינה בשנה הצעירה שלי, ופשוט לחוות את זה היה סוריאליסטי ומשהו שלעולם לא אשכח", אמרה. 

הזיכרונות האהובים על זבילז'יץ' מתקופתה בתיכון התרחבו מעבר לכדורגל. "הייתי מעורב בכדורסל כשגדלתי ושיחקתי את השנה הראשונה שלי בנבחרת כיתה ט'". זבילז'יץ' נהנתה לשחק כדורסל והלוואי שהייתה יכולה להמשיך גם בספורט הזה. 

היא הוסיפה כי שניים מהשיעורים האהובים עליה הם מדעים ואנגלית. "אהבתי את המורים שלי, גברת סומרס וגברת לואיס. שניהם פשוט הפכו את הקורסים לכל כך מהנים ומהנים. אהבתי במיוחד מדע – וזה למעשה עזר לי להבין שאני רוצה להתמחות בקינסיולוגיה בקולג'", אמרה.

זביליץ', כיום סטודנטית באוניברסיטת אילינוי בשיקגו, מקווה להמשיך לשחק באופן קדם-מקצועי ולהמשיך את לימודיה בקינסיולוגיה. לאחר שסיימה את לימודיה בקולג', היא גם שואפת להתקדם לתחום הכדורגל המקצועני. היא הציעה כמה עצות לסטודנטים הנוכחיים של MHS שעשויים להיות ספורטאים מקצועיים שאפתנים עם מטרות ושאיפות דומות. 

"עצה אחת שבאמת הייתי אומרת לכל תלמיד לעקוב אחריה היא לעולם לא להפסיק לרדוף אחרי החלומות שלך", היא אמרה, "גם אם אנשים אומרים לך דברים כמו, 'אתה לא מספיק טוב' או 'זה לא מציאותי'. כספורטאי, קל לוותר ולהפסיק לנסות כשאתה מתמודד עם מכשולים או מצוקות. אבל אני רק אומר לעולם לא להפסיק להאמין בעצמך, כי האפשרויות הן אינסופיות".