כשדיוויד דייוויס, מורה למוזיקה בבית הספר היסודי קליר ספרינגס, התכונן ללמד לומדים אלקטרוניים השנה, היו לו כמה שאלות, גם לעצמו וגם לתלמידיו.

"אני תמיד מתמקד בפיתוח מוטיבציה פנימית לתלמידים [ו] במציאת מה מניע אותם", הוא שיתף. דייויס הוא גם מאמן החדשנות בקליר ספרינגס ואוהב לשלב דרכים חדשות לרומם את קולות התלמידים ורעיונות בסביבת הכיתה שלו.

"בתחילת השנה הסברתי לתלמידים את המטרות של שיעור המוזיקה, ואז שאלתי אותם, 'עם אלה בחשבון, מה תהיה מעוניין [ללמוד]?'", הסביר דייוויס. עבור כיתה אחת של תלמידי טבילה סינית בכיתה ג ', שהם מבית הספר היסודי אקסלסיור ותיכון נופי גבהים, הייתה תשובה ברורה - הם אהבו מחזות זמר. "אז שאלתי, 'מה דעתך לעשות משלך?' והם פשוט הסתכלו עליי כמו, 'רגע, אנחנו יכולים לעשות את זה?'"

דייוויס ידע שתהליך יצירת מחזמר דיגיטלי יטפח באופן ייחודי יצירתיות, כישורי טכנולוגיה ושיתוף פעולה בכיתת הלמידה האלקטרונית שלהם. אז הכיתה התחילה לעבוד, והתחלקה לקבוצות עבודה על סמך האינטרסים האישיים שלהם. היו שם אמני רקע שהיו אחראים על הסט הדיגיטלי, סטודנטים שהתעניינו במשחק ובשירה שהקליטו את תפקידיהם ותלמידים אחרים שהיו אחראים על אפקטים מיוחדים חזותיים.

"שני תלמידים חברו יחד כדי ליצור את מוזיקת הקרב במהלך סצנה אחת", אמר דייוויס. הוא שיתף את זה יחד, התלמידים יצרו את מוזיקת הרקע, כתבו את המילים ושרו את היצירה. סטודנטית אחרת כתבה יצירה לפסנתר שבה, בנוסף לניגון בקלידים, היא טפחה על מיתרי הפנים של הפסנתר. "זה היה דבר אחד שהדהים אותי – כשאתה מאפשר לתלמידים את החופש לעשות את הדברים האלה, הם עושים את מה שלעולם לא יכולת לדמיין."

תהליך היצירה של הכיתה כלל טיוטות רבות של כל חלק במחזמר. הם בילו זמן בדיבורים על העבודה שלהם יחד ושיתוף משוב על איך לשפר את הפרויקט. "[התלמידים] הגישו את היצירות שלהם על נדנדה, ואז הכיתה דנה איפה אנחנו חושבים שהדברים מתאימים", אמר דייויס. "היינו צופים בטיוטות ומדברים על מה שאנחנו יכולים לשנות."

המחזמר גם הפך למקום שבו התלמידים יכולים לדון בהכללה. "הם כיתת טבילה סינית. הם רצו שהמחזמר יתקיים בסין כדי שיוכלו להשתמש בכישורי השפה שלהם", אמר דייוויס. "הם גם רצו להביא תרבויות אחרות [כחלק מהסיפור]. באחד המפגשים בכיתה דיברנו על מה זה טרופים, ועל סטריאוטיפים". הכיתה עבדה יחד כדי לעשות סיעור מוחות כדי לתאר ולכבד באופן אותנטי את התרבויות המיוצגות בסיפורם.

התוצר האחרון של עבודתם הקשה הוא מחזמר וירטואלי באורך 22 דקות בשם הדרקון. עם השלמתו חלקו התלמידים את המחזמר עם משפחותיהם. "אני לא מאמין עד כמה [התלמיד שלי] מעורב בכיתה", שיתף הורה אחד. "איזו פעילות נהדרת לילדים האלה!"

"חשבתי, יחד עם רבים מהוריהם, שהפרויקט הביא למוצר מאוד ייחודי ומהנה, וכמובן שילב יצירתיות משמעותית, שיתוף פעולה, למידה מותאמת אישית וטכנולוגיה בסביבה וירטואלית לחלוטין", שיתף דייוויס. "כשאתה נותן לתלמידים את הגמישות להיות יצירתיים ולהשתמש בדמיון שלהם, יש כל כך הרבה הפתעות שאתה לא מצפה שיהפכו את הפרויקט למשמעותי".

רוצה לצפות במחזמר? צפו בדרקון כאן!