מטרה

המטרה העיקרית של מדיניות זו היא להעביר מסר לתלמידים, למורים ולהורים בנוגע לערך וליתרונות של שיעורי בית.

הצהרת מדיניות כללית

1.0 שיעורי בית הם חלק חשוב מהלימודים, המאפשר לתרגל, להרחיב ולבסס את החומר שנלמד בכיתה. שיעורי בית מספקים לתלמידים הזדמנויות להעמיק את הבנתם ואת כישוריהם ביחס לתכנים שהוצגו בפניהם בתחילה. לשיעורי בית יכולה להיות השפעה חיובית על ההישגים ועל פיתוח כישורים לכל החיים, כגון משמעת עצמית, מוטיבציה, סקרנות וביטחון עצמי. הם יכולים לשמש כקישור תקשורתי בין בית הספר לבית. הם מספקים להורים תובנות לגבי הנלמד בכיתה והתקדמות ילדיהם.

2.0 שיעורי בית מועילים ביותר כאשר הם מחזקים ומרחיבים את הנלמד בכיתה ומחייבים יישום של ידע ומיומנויות. הם גם מפתחים ומרחיבים את מיומנויות הלמידה הבסיסיות של חקר ולימוד עצמאי.

3.0 שיעורי הבית צריכים להיות מאתגרים ובעלי תכלית, אך לא תובעניים עד כדי פגיעה במוטיבציה של התלמיד.

4.0 שיעורי הבית מסייעים לתלמידים לרכוש מיומנויות בתכנון ובארגון הזמן, לפתח יכולות לאיתור ושימוש במקורות מידע, ולבסס הרגלי לימוד וריכוז.

5.0 ניתן לתת מענה לתחומי העניין ולרמות המוכנות המגוונות של התלמידים באמצעות מטלות בית שונות ומגוונות. שיטות אלה יעודדו ציפיות גבוהות ויניעו את התלמידים לשאוף להשגת מטרות אישיות ולמיצוי כישרונותיהם הייחודיים.

6.0 מחקרים תומכים בממצאים שלפיהם שיעורי בית משפיעים לטובה על הלמידה, בדרגות שונות ובשלבים שונים של הלימודים.

6.1 בבית הספר היסודי, החל מכיתה ב', שיעורי בית בעלי תכלית, בכמות מתאימה, מביאים לתוצאות חיוביות קלות מבחינה אקדמית. אף על פי ששיעורי בית אינם משפרים באופן ניכר את ציוני המבחנים, הם מסייעים לתלמידים הצעירים לפתח הרגלי לימוד טובים, מטפחים יחס חיובי כלפי בית הספר, ומבהירים לתלמידים כי הלמידה דורשת מאמץ הן בבית והן בבית הספר.

6.2 בחינוך העל-יסודי, מחקרים מראים כי שיעורי בית ממוקדים מובילים לשיפור בהישגים הן בחטיבת הביניים והן בתיכון, כאשר התועלת האקדמית המשמעותית ביותר ניכרת בתיכון. אף על פי שיש חשיבות לשיקולים אתיים ומעשיים, בתיכון, ככל שהתלמידים מבצעים יותר שיעורי בית, כך הישגיהם טובים יותר.

הגדרות

שיעורי בית: שיעורי בית כוללים משימות לימודיות שהמורה מטיל על התלמידים, ואשר נועדו לביצוע מחוץ לשעות הלימוד, לרוב בבית. התלמידים יכולים לבצע את שיעורי הבית גם בשעות בית הספר שאינן שעות לימוד בכיתה.

הבחנה: התהליך שבו משתמשים המורים לתכנון חוויות למידה, המגיבות במכוון להבדלים בין הלומדים. לתלמידים תהיה הזדמנות לעבוד ברמת המוכנות שלהם (רמות מיומנות וידע שנבדקו), במודלים/סגנונות למידה מועדפים ומגוונים, ולרתום את תחומי העניין שלהם כדי להשיג את יעדי תוכנית הלימודים.

מטא-קוגניציה: תהליך מחשבתי שבמסגרתו האדם מהרהר על אופן הלמידה שלו. זוהי אסטרטגיה שניתן ללמד ולהדגים לתלמידים כדי לסייע להם ללמוד חומר לימודי תובעני ומורכב.

הנחיות כלליות

1.0 כמות שיעורי הבית שניתנת צריכה להיות סבירה ולהשתנות בהתאם לרמות הלימוד.

2.0 על המורים לזהות את מטרת שיעורי הבית ולהסביר אותה לתלמידים.

2.1 שיעורי בית הניתנים לתרגול צריכים להתמקד בתכנים שהתלמידים מכירים היטב. יש להקצות להם כמות מתאימה כדי לשפר את מיומנותם. שיעורי בית הכוללים תכנים לא מוכרים עלולים להוביל לתפיסות מוטעות ו/או לטעויות.

2.2 שיעורי בית ניתנים לעתים קרובות לצורך הכנה והעמקה, במיוחד בשלבים הגבוהים יותר של הלימודים. שיעורי בית הכנה מספקים לתלמידים הזדמנות לרכוש ידע רקע כדי להיות מוכנים טוב יותר לשיעורים בכיתה.

2.3 משימות בית המעודדות את התלמידים לחפש ידע באופן עצמאי ולהרחיב את הלמידה בדרכים יצירתיות, ויכולות לתת מענה לצרכים של התאמה אישית בהתאם לתחומי העניין או לרמת המוכנות של התלמידים.

3.0 תפקידם של ההורים בכל הקשור לשיעורי בית הוא להקל על הפעילות ולתמוך בה, ולא לפתור את הבעיות התוכניות עבור התלמידים. בהתאם לגיל התלמיד, הסיוע ההורי יכול לנוע בין עזרה לילדים בהבנת ההוראות, השגת משאבים, סיוע לילדים בוגרים יותר להתארגן, או שיחה עם הילד על מטרת המשימה והבנתה.

יישום

1.0 המפקח, באמצעות נציגיו, יהיה אחראי ליישום המדיניות ולפיתוח ויישום הנהלים.

2.0 הנהלים ברמת המחוז וברמות השונות בבתי הספר צריכים לכלול את מטרות שיעורי הבית, את היקף שיעורי הבית או את טווח הזמן המתאים לכל כיתה, את ההשלכות של אי-ביצוע שיעורי הבית, את הציפיות הכלליות לגבי מתי שיעורי הבית נכללים בציונים ומתי לא, תיאור של הציפיות מההורים לתמוך בשיעורי הבית, וכיצד מידע זה יועבר.